בדף יח ראינו שנחלק ר"ש על חכמים בדין אשת אחיו שלא היה בעולמו. לדעת חכמים, אם האח הצעיר נולד לאחר פטירת הבוגר, הרי שאלמנת הבוגר אסורה עליו עולמית בכל מצב. ר"ש חולק וסובר שאם נתייבמה (לאח אמצעי, שהיה בחיי המת) והתאלמנה שוב, יכול האח הצעיר לייבמה.
נחלקו האמוראים האם ר"ש אמר את דינו רק במצב של "יבם ואח"כ נולד" או אף ב"נולד ואח"כ ייבם". לדעה ראשונה רק אם האח הצעיר נולד לאחר שהאמצעי כבר ייבם, ולמעשה הכיר את האשה כבר כאשת אחיו החי, אזי הוא לא מתייחס אליה כאל אשת הראשון (שלא היה בעולמו) אלא כאשת השני ויכול לייבמה.
הדעה החולקת סוברת שגם אם קודם נולד הצעיר (ואז היתה אסורה עליו מדין אשת אחיו שלא היה בעולמו), ואח"כ ייבם האמצעי, עדיין בעת פטירת האמצעי יוכל הצעיר לייבם, משום שנישואי השני "מוחקים" את הקשר של האלמנה לראשון וכעת היא נחשבת כאשת השני בלבד, וממילא אין לשלישי בעיה לייבם.

והנה בדף ל מופיעה משנה:
שלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואח''כ מת נשוי נכרית הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת:

לכאורה זה מקרה מקביל ממש לנולד ואח"כ ייבם. בשעה שנפלה האלמנה לייבום בפעם הראשונה היתה אסורה על אחד האחים. ייבם אותה אח אחר (בעל הנוכרית), ולכאורה עכשיו היא אשתו בלבד, ללא כל קשר לראשון. בשעה שהיא מתאלמנת בשנית, כבר אין מניעה לאח השלישי לשאת אותה, וכל הבעיה היא היותה אשת הראשון שנאסרה שעה אחת.
מדוע כאן לא ראינו שר"ש חולק? תינח למ"ד ייבם ואח"כ נולד, אבל למ"ד שאף בנולד ואח"כ ייבם אמר ר"ש את דינו, הרי בהכרח הוא לא מקבל את הכלל "אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת" והיינו מצפים שיחלוק גם כאן!