דף ט ע"ב
והאמר רב יהודה אמר רב. בפרק ד' אחין דתנן ד' אחין שנים נשאו שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות לפי ששתיהן זקוקות לזה ושתיהן זקוקות לזה ואי נסיב האי קא פגע באחות זקוקתו ודמיא לאחות אשה בחייה וקתני התם היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה כגון שהיתה חמותו או כלתו אסור בה ומותר באחותה דלאו אחות זקוקתו היא משום דהך ערוה היא ולא זקוקה ליה דרחמנא פטרה מיניה מדרשת עליה עליה והשני אסור בשתיהן היתה השניה אסורה על השני איסור ערוה כגון שהיתה חמותו האסורה לזה מותרת לזה וכו'
דף כו ע"א
איסור ערוה. כגון חמותו ואם חמותו:
דף כח ע"א
איסור ערוה. כגון חמותו או ערוה אחרת: דנפלה חמותו ברישא. זו שאסרה את האחרת נפלה תחלה והאי דנקט חמותו חדא מעריות נקט וניחא למינקטיה מילתא דשכיחא ושאר עריות טריחא מילתא לאשכוחי:
הדוגמא שהגמרא נוקטת היא חמותו וכפי שרש"י עצמו מסביר שזה שכיח עיין בתוס' ישנים בדף כח שמביא פירוש הריב"ן מדוע נקטה הגמ' חמותו מפני שזה הראשון בכללא דרבי חייא שבדף ט
וע"כ נראה שרש"י מחשיב את שני הסיבות ובדף ט' ששם זה כללא דרבי חייא מסביר רש"י כגון חמתו או כלתו שהם הראשונה והאחרונה בכללא דרבי חייא ובהמשך שם מביא רש"י דוגמא מפורטת על חמתו בלבד כעין הגמרא כאן כי טריחא ליה מילתא לפרט
ובדף כ"ח רש"י אומר או ערוה אחרת ע"פ המשך דבריו כי באמת זה שייך גם בערות אחרות אלא שנקט מילתא דשכיח
אבל במשנה רש"י מחבר את שני הענינים יחד שנוקט את הערוה הראשונה בכללא דרבי חייא ואת הערוה השניה שבאה מיד אחר כך אם חמתו כי זה גם ענין של שכיח