גופא תני שילא מ''ט דרבי אליעזר דכתיב {במדבר יט-ב} דבר אל בני ישראל ויקחו בני ישראל יקחו ואין העובדי כוכבים יקחו
אלא מעתה {שמות כה-ב} דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ה''נ דבני ישראל יקחו ואין העובדי כוכבים יקחו וכי תימא ה''נ והאמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר''א עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד בששים רבוא שכר רב כהנא מתני בשמונים רבוא והיו מפתחות מונחות תחת מראשותיו של אביו ולא צערו
אבני שהם הפסיק הענין
והא ואבני מלואים כתיב דהדר ערביה
ועוד קתני סיפא לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי עכשיו איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא
התם על ידי תגרי ישראל זבון
ורבי אליעזר לא חייש לרביעה והתניא אמרו לו לר' אליעזר מעשה ולקחוה מן העובד כוכבים ודמא שמו ואמרי לה רמץ שמו אמר להן רבי אליעזר משם ראיה ישראל היו משמרין אותה משעה שנולדה
רבי אליעזר תרתי אית ליה קיחה וחייש נמי לרביעה

אם הבנתי נכון את מהלך הגמרא, הרי שיש על שיטת שילא שתי קושיות:
(1) מדוע לגבי תרומה לאפוד כן מותר לדעת ר"א לקחת מהעכו"ם (והרי "אבני מלואים כתיב דהדר ערביה").
(2) מדוע לשנה אחרת לקחו מהעכו"ם פרה, והרי לדעת ר"א [אליבא דשילא] אין לקחת מעכו"ם.
הגמרא מתרצת - אם הבנתי נכון - רק את קושיה מס' 2 ("התם על ידי תגרי ישראל זבון"), ואף למסקנה נאמר ד"רבי אליעזר אית ליה קיחה...".
אז קשה לי - מדוע התעלמו מקושיה מס' 1.

ועוד קושיה - מפשט הגמרא נראה דשתי הקושיות הן על שילא, והרי קושיה מס' 2 יכולה להיות ישירות על ר"א (שאמר בדף הקודם לגבי פרת חטאת: "אינה נקחת מן העובדי כוכבים") אף ללא שילא.