לקושיית הגליון על רש"י ד"ה "ואין עולין" ראו תשובת המהר"ב רנשבורג לקמן בדף כ ע"א ציון א].
ביסוד הדבר שאם נהג פחות מג"י אבלות שצריך להשלים אבלותו לאחר הרגל (לרש"י כך הדין לתנא דברייתא ולתוס' וגליון גם לתנא דידן) נבאר כך:
מוסכם שאם נקבר ברגל אז לכו"ע לא מתאבל כלל ברגל ונוהג כל אבלותו מיד לאחריו. מסתבר שעניין זה של אבלות מלבד כבוד המת יש בו גם צורך למתאבלים ועיקר הצורך של "פריקת" הצער הינו בג"י ראשונים שנועדו ל"בכי". שמעתי מאבלים שהרגל חל להם בסמוך לפטירה, שהיה להם קושי גדול מכך שלא נהגו דיני אבלות לא ברגל ולא אחריו כיוון שכאמור מנהגי האבלות יש בהם תועלת רבה למתאבלים.
מה דעת חז"ל לגבי הצורך של הקרובים בימי אבלות כאשר לא קיימו בפועל אפילו שלשה ימי בכי?
נראה שבזה נחל' התנאים שיש הסוברים שיש צורך במינימום של ג"י אבלות וע"כ הקובר פחות מג"י לפני החג צריך להשלים אבלות לאחריו ויש הסובר שכיוון שנהגו בפועל אבלות כלשהיא לפני הרגל ובא הרגל והפסיק אין עוד צורך או אולי תועלת באבלות לאחר ההפסקה וע"כ גם במקרה כזה לא צריך להשלים האבלות.
נציין שלהלכה נוהגים כיום שלא כמשנה והרגל מפסיק בכל מקרה שהיתה קבורה (וקריעה) לפניו, אומנם ייתכן שבניגוד למקובל לנסות להזדרז לקבור לפני הרגל כדי "לחסוך" האבלות יש לשקול להפך לנסות לדחות הקבורה לחוה"מ כדי "להרוויח" דיני האבלות.