יד.

א. אכתי עבדי אחשוורוש אנן. לכאורה צריך ביאור בפשוטו, מדוע אנו יותר עבדי אחשוורוש מאשר עבדי פרעה? אם אנו עבדי אחשוורוש משום שאנו עדיין בגלות, א"כ מדוע לגבי פרעה זה כן נחשב שיצאנו ממנו לגמרי.
בפשטות יש לומר שאחרי פרעה היתה מלכות לישראל כתשע מאות שנה. אבל אחרי אחשוורוש מעולם לא חזרה מלכות גמורה לישראל, ובוודאי לא לתקופה ארוכה.
בעת הלימוד ביום ששי ז"ך תמוז, יום היא"צ של מו"ר הג"ר שמואל רוזובסקי זצ"ל, נזכרתי ששמעתי מפה קדשו (בסעודת הודאה שערך לאחר שנתרפא מחוליו באדר תשל"ח) שהקשה על נוסח ברכת ק"ש דערבית "ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם" והלא עדיין עבדי אנן ומה זה חירות עולם. והשיב (אולי בשם מישהו, אבל במטבע המיוחד לו) שבמצרים היינו "עבדים" ומזה יצאנו לעולם, כעת אנו לפעמים "בני חורין משועבדים" עבדים אנו לא!. ועפ"ז מתבאר היטב. עבדי פרעה היינו במובן של עבדות ממש ומזה יצאנו לעולם. עבדי אחשוורוש זה שיעבוד הגלות, ומזה לא יצאנו.

ב. נבואה שהוצרכה לדורות. רש"י האריך במנין מ"ח נביאים. וכתב להוציא דניאל. אמנם יש להעיר דלהלן טו עמ' א' יש ברייתא שמונה להדיא את דניאל בין המתנבאים בשנה שניה לדריוש. ואמנם זה סותר להנ"ל איהו לאו נביא וזה צ"ב אבל סו"ס נתפרש שהוא נביא. (לעצם הסתירה אולי י"ל דבאותו מעשה דחרדה גדולה אכתי לא הוי נביא, אבל בסוף גלות בבל נתנבא).

ג. שבע נביאות. נבואתה של שרה לכ' היינו גרש את האמה הזאת ואת בנה. (מי יתן בימים אלו שאנו סובלים מרורות מזרע ישמעאל, שתקויים במהרה נבואתה זו של שרה).
ולכ' נבואתה של מרים לא נכתבה להדיא. ואפ' כיון דדרשינן לה מקראי נחשבת כתובה.
ויתכן שמרים הנביאה ודבורה הנביאה וחולדה הנביאה, שנאמר בהן בקרא נביאה, א"צ שתהא נבואתן כתובה לפנינו.

ד. רמה קרני בה'. בנותן ענין להעיר שתיבה זו היא מלעילית, לשון התרוממה, ולא כמו רמה בים שהיא מלרע לשון זריקה. ותפילה זו מפטירין אותה ביום הראשון של השנה ובעלי קריאה רבים טועים בזה, וזו טעות משנת משמעות.

יד:
ה. שהנשים רחמניות הן. צ"ב אם זו נבואה מה יועיל רחמנותה של הנביאה. ויש ליישב על פי דברי המהרי"ל דיסקין הידועים (שנדפסו בשו"ת לאחר חלק הכתבים) שמבאר שם יסוד נורא שהנבואה יורדת מלמעלה דרך כלי הנביא, ורק משה היתה לו אספקלריא המאירה, כזכוכית שקופה שרואים דרכה את הנבואה כמות שהיא, אבל שאר נביאים אספקלרייתם אינה מאירה, כמו זכוכית צבעונית או מעוותת, שרואים אמנם דרכה את הדבר אבל לא בצורתו האמיתית. כך הנביאים יש לכלי קיבולם השפעה על התגשמות הנבואה. ומבאר ביסוד זה כמה עניינים נפלאים (כמו עניינה של פרשת בלעם שנחשבת ספר בפני עצמו, וענין נבואת בלעם שמושווית לנבואת משה רבינו ע"ה). ולפי זה יש מקום לרחמנות הנביאה.
אמנם יתכן שכאן לא הלכו לקבל ממנה נבואה אלא ביאור לספר התורה שמצאו, ויתכן שרצו שהדברים ייאמרו בצורה רכה ופחות מפחידה. ובזה יתבאר מה ששאלו בסמוך היאך נתנבאה בפני ירמיהו, ולא נצטרך לחדש שנביא אסור להתנבא בפני רבו דומיא דהוראת הלכה, אלא באמת כעין הוראה ממש היתה כאן.

ו. בשובי שבות עמי. צ"ב מהיכן ידעו חז"ל שאין הכוונה לשבות עמי לעתיד לבוא, אלא שבות שהתקיימה עוד לפני חורבן בית שני.

ז. אמר רב נחמן לא יאה יהירותא לנשי. אולי מותר לומר שמשום ילתא אשתו נזקק לדרוש כן. ועצם הסוגיא הזו צריכה ביאור רחב כמובן. ובפרט שאלו שמות העצם שלהן מלידתן. ואולי באמת סבר רב נחמן שנתכנו כן בבגרותן לאחר שנהגו ביהירות.

ח. בנתן הוו ליה. ומתוכו הוא מוכח, שאילו היו ממש בני בניו לא היו כהנים, שיהושע משבט אפרים הוא.