על הפסוק "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר" (מגילת אסתר, ד', יז), מובאת בגמרא (מגילה ט"ו, א), מחלוקת בין רב ושמואל: רב אמר: שמרדכי העביר את יו"ט הראשון של פסח בתענית וברש"י על המגילה פירש שבכך עבר על ההלכה שאסור להתענות ביו"ט, ושמואל אמר שעבר מרדכי תעלה של מים כדי לכנוס את היהודים שבעברה השני, לגזור תענית.

והקשו רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש (חלק ב' דרוש ט), וכן החתם סופר (אורח חיים, סימן תקס"ח, א) על שיטת רב, מדוע נקט דווקא עברה זו ולא השמיענו שביטל מצוות עשה של אכילת מצה בליל הפסח שהיא חיוב דאורייתא?

ובהגדה של פסח "מעשה רב" (והדברים מובאים בספר מתוק האור על מגילת אסתר של הרב שלמה לוינשטיין שליט"א), כתב ליישב הקושיא, באמצעות סיפור על האחיעזר והחזון אי"ש. האחיעזר אמר ששיעור אכילת מצה הוא בכזית ואיסור אכילה ביום הכיפורים הוא בככותבת שהיא יתרה מכזית. אם כן, אומר האחיעזר, אפשר לומר שמדרכי גזר תענית כעין דאורייתא, ויצאו ידי שניהם : אכלו כזית מצה וקיימו המצוה, ויחד עם זאת לא שברו את צומם.

אלא שהחזון אי"ש הקשה על כך מהגמרא ביבמות (קכ"א, ב), ששם נאמר בשם רבי מאיר, מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלושה ימים, ומכאן שאדם יכול לחיות במים ימים רבים, ואפילו במים שיש להם סוף, אמרו לו אין מזכירין מעשה ניסים, ובגמרא שם הקשו מדוע זה מעשה ניסים והרי אסתר צותה להתענות ג' ימים, ומכאן שאדם יכול להתענות ג' ימים ואין זה בגדר נס, וא"כ אמר החזון אי"ש לאחיעזר, שלדבריו אין ראיה מצום מרדכי ואסתר, שהרי שם לא צמו צום מוחלט אלא אכלו שיעור כזית.