דף יא עמוד א.

א. במים בימי פרעה. אין הכוונה לקריעת ים סוף, שאז בא פרעה במים לא אנחנו. אלא הכוונה לגזירת כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.

ב. בשביל עצלות שהיתה להם לישראל שלא עסקו בתורה וכו'. בא ר"א ללמדנו שבעת צרה יש להתחזק בעסק התורה, שרק אז כביכול ניתנת אפשרות להקב"ה להושיענו. ולהלן בא רב מתנה להזכירנו מקרא דמי כה' אלוקינו, כמה נחוצה תפילה בעת צרה, כמו שעשו אבותינו דברי הצומות וזעקתם.

ג. או הניסה אלוקים. כמדומה שנסמך על המצב המיוחד שכל עם ישראל כמעט היה בבבל בימי חורבן בית ראשון בתקופת המן, בבחינת גוי בקרב גוי, כעין שהיה בגלות מצרים.

ד. ויהי בימי אחשוורוש. הגר"א הגיה דרשה זו וסילקה מכאן והכניסה להלן. וטעמו מבואר כיון שעדיין אנו באמצע הפתיחות, ודרשת המגילה מקומה להלן במקומה.

ה. חשמונאי ובניו ומתתיה כהן גדול. לכאורה בנוסח התפילה נראה שמתתיהו בן יוחנן כהן גדול הוא ניהו חשמונאי בעצמו, וכאן נראה שהם שני אנשים שונים.

ו. ולבסוף מלך על מאה. לכאורה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, שמלך על קכ"ז. וסמך לדבר להלן בריש עמוד ב' שכורש נחשב פחות ממנו מפני שמלך רק על מאה ועשרים.

ז. שלשה מלכו בכיפה. ראה הערת התוס' מאלכסנדר, ושאלות הגמרא מעוד ארבעה מלכים. יש לציין שבתרגום שני מונה עשרה מושלי בכיפה.

יא:

ח. גלות יהויכין. נבוכדנצר חשב בזה להשפיל את כבוד ישראל וגאוותן. ולא ידע כי בזה הוא משמר לחיים את הנצר לבית דוד, שיצא מכלאו על ידי בנו בעוד ל"ז שנים, וממנו שרש פורה לשושלת בית דוד, זרובבל בן שאלתיאל ובניו אחריו, עד יבוא גואל מחלציו. ממש כעין שגידל פרעה את משה - מושיען של ישראל- בביתו, מלחמו אכל וממימיו שתה. צא ולמד כמה קצרה עין אנוש מלראות את דרכי הבורא המופלאות הנמשכות לעיתים על פני דורות רבים.