א. מלמד שלן בעומקה של הלכה - ק"ק לומר שיהושע לא למד תורה כלל בלילה בגינו נתבע שהרי עליו נאמר לא ימיש מתוך האהל, ושמא כוונת הדברים שישב ועסק בתורה אלא שלא דן בעומק התורה, ולפיכך נתבע שכן ביטול תורה הוא גם ביטול באיכות הלימוד
(וכפי שיש המסבירים משמעות מבטלים ת"ת למקרא מגילה והרי זה וזה תורה, אלא שביטול תורה הינו גם באיכות הלימוד) ואת זאת תיקן יהושע כאשר נתקיים בו לן בעומקה של הלכה, כלומר למד תורה באיכות הטובה ביותר

אלא שאכתי תיקשי לן מדוע נאמר לן בעומקה של הלכה, ולא נאמר לן בעומקה של תורה.

ב. מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה, וראה באבודרהם שהביא לכך רמז מהפסוק בקהלת לגבי העתים - עת ללדת ועת למות...ובהמשך נאמר עת ספוד ועת רקוד, כדי ללמד שמבטלין את הלימוד שנרמז באות ל' מפני שני דברים אלו.

ג. עשרה בטלנין היושבים בבתי כנסת ורש"י מביא הגמרא בברכות שאומרת בשעה שבא הקב"ה לביכנ"ס ואינו מוצא שם עשרה מיד הוא כועס שנאמר, מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, והקשה הגרי"ש אלישיב זצ"ל (מובא בקובץ הערות על ברכות), מה הראיה מהפסוק שהרי בפסוק נאמר שלא מצא שם אף לא אחד, והסביר שהראיה מהמילה איש, שכן אחרת היה צריך להיות כתוב ואין אנשים, אלא שחסר אחד להשלים ל-י' ולכן הקב"ה כועס שכן לא ניתן לומר דברים שבקדושה, ומהכא חזינן מעלתו של העשירי המקבל שכר כנגד כולם.

ד. בגמרא נאמר כהנים בעבודתם ולווים בדוכנם וישראל במעמדן כולן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה ומשמע שהדבר מחמת פרסומי ניסא, וא"כ נראה לומר שכל הדיון בגמרא לגבי מה דוחה מקרא מגילה הינו רק באופן שתיקרא בציבור ויהיה פרסומי ניסא, וצריך עיון האם שייך הדבר גם ביחיד, שכן פרסומי ניסא שייך לפעמים גם ביחיד כדוגמת ד' כוסות בפסח שניתקנו משום פרסומי ניסא, ואולי ניתן לפשוט הספק ולומר כדברי רש"י בדף ה' שכאשר קוראים המגילה בזמנה, אפילו שלא בציבור אלא ביחיד, איכא פרסומי ניסא ולפיכך עדיין ניתן לומר שדברי הגמרא לגבי המצוות הנדחות מפני מקרא מגילה אינם אמורים דווקא כשנקראת בציבור אלא אף כשנקראת ביחיד ובלבד שמדובר בקריאה בזמנה.