לדעת רב מצוות קריאת המגילה שונה מחיוב קריאת התורה בכך שקריאת התורה לעולם (למעט חדש זכור ופרה לחלק מהדעות) אינה חובה על הפרט אלא על ציבור בלבד בעוד שקריאת המגילה הינה חובה פרטית כדוגמת ק"ש בכל יום.
ממילא יש עניין לעשותה ברוב עם אך בהעדר ציבור חייב לקוראה גם ביחיד.
מדוע א"כ ב"שלא בזמנה" מצריך רב מניין?
העניין מוסבר בגמרא בסוף ד"ד ע"א שמבררת שההתר לבני הכפרים שלא לקרוא המגילה "בזמנה", דהיינו ביד', נובע מ"קולא" שהקלנו עליהם בתמורה לכך שמביאים סחורותיהם ומזונותיהם לעיירות ב"יום הכניסה" ולא רצינו להטריחם להתכנס לעיירות עוד יום מלבד שני וחמישי וע"כ קריאתם לעולם מתקיימת ב"יום כניסה".
הסיבה שהעדפנו שיקראו שלא "בזמנה" אלא ביום "כניסה" הינה שרצינו שתהיה הקריאה במניין בדווקא (ע"כ ההתכנסות צריכה להיות דווקא לעיר שיש בה מניין מובטח- י' בטלנים) ומבואר מהתקנה שדוחה מניין "אי זמן" אך כמובן שאם יקראו ביג' באדר בלא מניין רק כי "זה יום כניסה" הרי שלא הרווחנו דבר וחזר הדין שיקראו כל אחד לבד במקומו בזמן האמיתי- יד'.

שיטת רב אסי:
המצווה הינה קריאה ציבורית בדווקא כקריאת ס"ת.

הערה:
כמובן שהנ"ל לא כשיטת רש"י שביאר שמחלוקת רב ורב אסי הינה רק ב"לכתחילה", אלא כתוס' ועוד ראשונים שסברו שלדעת רב אסי לא יצא כלל ביחיד (וע"כ מוכח שריו'"ח סבר שלא כמותו)