לצערי לא הצלחתי לצרף קובץ, על כן אביא כאן בצורה פרימיטיבית ללא מספרי ההערות. (על הקורא לנחש כל הערה להיכן היא שייכת...)

ב.
זמני קריאת המגילה;
עיירות שאינן מוקפות חומה מימות יהושע בן נון – קוראין בי"ד אדר.
כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון – קוראין בט"ו.
לר' יהושע בן קרחה מוקפין היינו מימות אחשוורוש, ואין הלכה כמותו.
בני הכפרים – מקדימין ליום הכניסה, דהיינו יום שני או חמישי שקודם לי"ד.
לדעת רבנן דר"ע אין זה נוהג בזמן הזה שאין ישראל יושבין על אדמתן.
ולדעת רבי יהודה להלן אין זה נוהג במקומות שאין ב"ד יושבין בקביעות בימי שני וחמישי.

כשחל י"ד ביום שני או חמישי – קוראין בני הכפרים בו ביום.
כשחל י"ד ביום שלישי או ששי – מקדימין לי"ג אדר.
כשחל י"ד ביום רביעי או בשבת – מקדימין לי"ב אדר.
כשחל י"ד ביום ראשון – מקדימין לי"א אדר.

כשחל י"ד ביום חמישי – המוקפים קוראין בזמנם, דהיינו בערב שבת.
כשחל י"ד ביום ששי – מוקפות חומה מקדימין לערב שבת.
כשחל י"ד בשבת – עיירות מקדימין ליום הכניסה וקוראין בי"ג.

מושב בית דין – עזרא תיקן שיישבו ב"ד בקביעות בימי שני וחמישי.
ביטול דברי בית דין - רק כשהשני גדול מהראשון בחכמה ובמנין.
הקדמת בני כפרים ליום הכניסה – מתקנת אנשי כנסת הגדולה.

ב:
פרזים – אינן יוצאין בט"ו. מוקפין – אינם יוצאין בי"ד.
בשושן – קוראין בט"ו.
הסמוך לכרך – קוראין עמו, והייינו עד מיל, ואף שאין נראה עמו.
הנראה עם הכרך – קוראין עמו ואע"פ שאינו סמוך.

גזירה שוה – אין אדם דן מעצמו אלא אם כן קיבלה מרבו.
מנצפ"ך – באמצע תיבה פתוחות ובסוף תיבה סתומות.
לחדש דבר בעיקרי המצוות – אפילו נביא אינו רשאי.

הערות

בגמ' להלן אי' דילפינן לה מגז"ש פרזי פרזי. וברמב"ם מבואר דתקנו כך מפני כבודה של א"י וקראי אסמכתא בעלמא.
מבואר דהטעם מפני שצריכין שיקראו להם בני העיירות ולא הטריחום ליכנס במיוחד. ולהלן מבואר דצירפו גם את תועלת בני העיירות שיספקו להם בני הכפרים מים ומזון. ועי' עוד ברש"י דזו רק רשות להקדים. ולהלן יבואר דביום הקריאה נוהג מתנות לאביונים, אבל סעודת פורים ומשלוח מנות נוהג גם להם בי"ד.
מפני החשש שייגרם מכשול בקביעות זמן הפסח.
מיום הכניסה ליום הכניסה לא מקדמינן.
דאין קוראין בשבת שמא יעביר המגילה ברה"ר, ולאחר יותר מט"ו אי אפשר ד"ולא יעבור" כתיב. וכל שכן שעיירות בו ביום. ואף דבסמוך כשחל י"ד בשבת מקדימין עיירות ליום חמישי, היינו כיון דבלאו הכי מקדימין, לא רצו לקבוע בע"ש, אבל כאן שעיירות לא זזו ממקומן, מצטרפין להם המוקפין אף דהם בהקדמה.
כך למשנתינו. ועי' בזה עוד שיטות להלן. ובזמנינו שהקביעות אינה תלוייה בראייה, לא משכחת לה.
למשנתינו דתליא בימי יהושע, זה יוצא מהכלל הואיל ונעשה בה נס, לריב"ק היינו ככל המוקפין דתליא באחשוורוש.
כך נמסר בסיני, ושכחו מה באמצע ומה בסוף וחזרו צופים ויסדום.