בשני ובחמישי קורין שלש ומפטיר אחד. מכאן מוכיח רבינו תם דמפטיר עולה למנין שבעה מדקאמר קורין שלש ומפטיר אחד שמפטיר אחד מן הג' דקא מיבעיא ליה במגילה (דף כג. ושם) מפטיר עולה למנין שבעה או לא משמע מהכא דעולה:

ר"ת סבר שכן, ולא חשש מה"קושיה" המפורסמת "אם הם הגדולים לא מצאו תשובה איך אתה הקטן חושב שהצלחת?"

ההסבר הטכני לתופעה כזו, שלדורות המאוחרים ש"הולכים וקטנים" מתבררים דברים שהתקשו בהם הגאונים הקדמונים, מוסבר בד"כ במשל "ננס העומד ע"ג ענק" שנוסף לגובהו הנמוך מלא גובה הענק שקדם לו.

הסבר מהותי לתופעה הינו שתורתנו איננה "יצירה אנושית" שמעבירה מדור לדור את "המצאות" הדורות הקודמים ומנסה לשמר חוקים קדמונים חלילה. אלא תורתנו תורת חיים הניתנת והולכת מדור לדור ולכל דור לדורשיו וחכמיו מידי רבון העולם החכם מכל חכם ונבון מכל מבין.
כיוון שכך, איננו מייחסים את החידושים שמתגלים בכל בי"מ בכל יום לת"ח שמחדשים אותם בלבד, אלא זוכרים בכל בוקר לברך את הקב"ה "נותן התורה" ובכך היננו מתחברים גם לשכל אלוקי ולא אנושי בלבד. גדלותם של אדירי הרוח והשכל שבעם איננה ב"סמכותם להמציא הלכות" אלא ביכולתם לזכות ולדלות מאור תורת ה' החיה ומפכה בעם בכלל ובלומדי התורה בפרט.