אין ספק שהסיפור אודות נחום איש גמזו 'מתכתב' עם המדרש על אברהם אבינו ברודפו אחר המלכים. האמירה 'גם זו לטובה', מוכרחה להסתמך על הנס, שכן בלעדיו היה רע ומר כמוכח מהסיפור עצמו. יוצא שהכלל הקובע ש'אין סומכים על הנס' נכון רק לגבי אנשים רגילים כמונו ולא לגבי צדיקים.
קראתי במקום כלשהו, אם אינני טועה באחד מספרי חב"ד, שכך נהג אאעע"ה ברדתו מצרימה, כאשר אמר לשרה אמנו 'אמרי נא אחותי את' וכו', שהרי אם יראו אותה המצרים יהרגו אותו ואותה יחיו, ואם תאמר כבקשתו הרי אולי תילקח לבית פרעה, ואיך ( כך הקשה הרי הרמב"ן ) סיכן אותה בדבר כזה ? אלא ודאי סמך על הנס, כפי שאכן קרה לבסוף ככתוב 'וינגע ה' ' וכו'.
אשמח מאד אם מישהו יודע איך אפשר למצוא את ההסבר הזה במקורו כי נשכח ואבד ממני לצערי הרב.