רש"י אצלינו בר"ה:
ומלוי ברבית. לא גזלן דאורייתא הוא למפסליה משום אל תשת עד חמס (שמות כג) דהא מנפשיה יהיב ליה:

רש"י בסנהדרין כה ע"א:
לוה בריבית פסול לעדות - דקיי"ל (ב"מ דף עה:) המלוה והלוה עוברין בלא תעשה וכיון דחימוד ממון מעבירו על דת הוה לי' כרשע דחמס דעובר נמי על לא תעשה מפני חימוד ממון:

אצלינו פסולם רק מדרבנן ואילו בסנהדרין דינם כחמסנים דאו'?

לבאר החילוק צריך לדעת שנחלקו בסנהדרין כז אביי ורבא בשאלה אם פסול עדים זה דווקא בעבירה שיש בה חמס- כך דעת רבא וכך מבאר סוגייתנו רש"י, או שמא בכל רשעות של עבירה על לאו מדאו' נחשב "רשע" ונפסל, כך מבאר שם אביי.
להלכה קיי"ל בנושא זה כאביי וע"כ ההסבר הנכון להלכה הוא מה שהבאתי מסנהדרין לעיל ולא כפי שמבאר רש"י כאן.
אומנם רש"י העדיף להסביר כרבא כיוון שזה מסתדר יותר עם דברי רב אשי כאן שלמד ש"גזלן דדבריהם כשר".
וכדרכו של רש"י לבאר לפי פשט הסוגיה ולא כפי ההלכה בדווקא
תוס' לעומתו דרכם יותר להסביר הכל כהלכה וע"כ פירשו שמדובר כאן ב"ריבית שאינה קצוצה" א"נ ששגג המלוה וסבר שזה מותר.