לא ברור כיצד ידע בבא בן בוטא שהלכה כבית הלל.
בירושלמי חגיגה ב,ג מובא : מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה חברו עליו תלמידי ב"ש התחיל מכשכש בזנבה אמר להן ראו נקיבה היא ושלמים הפליגן בדברים והלכו להן.
לאחר ימים גברה ידן של ב"ש וביקשו לקבוע הלכה כדבריהם והיה שם בבא בן בוטא מתלמידי ב"ש ויודע שהלכה כב"ה ופעם אחת נכנס לעזרה ומצאה שוממת אמר ישמו בתיהן של אלו שהישמו את בית אלהינו מה עשה שלח והביא שלשת אלפים טלי מצאן קדר וביקרן ממומין והעמידן בהר הבית ואמר להן שמעוני אחיי בית ישראל כל מי שהוא רוצה יביא עולות יביא ויסמוך יביא שלמים ויסמוך באותה השעה נקבעה הלכה כבית הלל ולא אמר אדם דבר.
ואילו בתוספתא חגיגה מובא : מעשה בהלל הזקן שסמך על העולה בעזרה וחברו עליו תלמידי בית שמאי אמר להם באו וראו שהיא נקבה וצריכין אנו לעשותה זבחי שלמים הפליגן בדברים והלכו להם.
מיד גברה ידן של ב"ש ובקשו לקבוע הלכה כמותן והיה שם בבא בן בוטא שהוא מתלמידי בית שמאי [ויודע שהלכה כדברי בית הלל] בכל מקום [והלך] והביא את כל צאן קדר והעמידן בעזרה ואמר כל מי שצריך להביא עולות ושלמים יבוא ויטול באו ונטלו [את הבהמה והעלו עולות] וסמכו עליהן בו ביום נקבעה הלכה כדברי בית הלל ולא ערער אדם בדבר.
נוסח הבבלי כנוסח התוספתא. יש פער בנוסח :
בירושלמי לאחר ימים גברה יד ב"ש ואילו במקבילות מיד גברה ידם או באותו יום.
אם כירושלמי, ברור כיצד ידע - כי כבר נקבעה הלכה כב"ה באשר הם היו הרוב, וב"ש ניסו לשנות את המצב ע"י יצירת רוב מקומי זמני. אבל לפי המקבילות שלא ברור שנקבעה הלכה כב"ה קודם לכן, כיצד ידע ?
ואולי פשוט ידע שרוב החכמים סוברים כהלל, אלא שנמנעים מלריב עם הסוברים כשמאי, ולכן לא הביאו קרבנות להר הבית, ותלמידי שמאי ניסו לנצל זאת, לכן דאג להביא למקדש כמה שיותר מתלמידי הלל כדי שיהא ברור שהם הרוב.
אשמח לקרוא הסבר ראוי יותר אם יש.