"אתא לקמיה דרבי אמי, אמר להו: מקח טעות הוא, והדר.
- פשיטא! - מהו דתימא: האי לאכילה קא בעי להו...".

הקשה הרשב"א מה פשר שאלת הגמרא פשיטא, הרי לא מדובר בתנא שבא להשמיענו חידוש דין, אלא מעשה שהיה כך היה! ותירץ שהקושיה היא מה סבר המוכר שהלך לבית דין ולא שילם מיד בדין פשוט כזה. והתירוץ הוא שסבר שהמכריז ביעי דפחיא למאן יתכן שרצונו לקנות לצורך אכילה, וקמ"ל רבי אמי שלא. אך הקשה הרשב"א שלשון הגמרא "דמהו דתימא" ו"קמ"ל" אינו מתיישב היטב עם פירוש זה.

והשיטה מקובצת בשם הרדב"ז תירץ שהקושיה היא על רבי אמי שפירט את טעמו: "מקח טעות הוא".

והריטב"א תירץ שהקושיה היא על מסדר הגמרא, למה הוצרך להביא מעשה זה שאין בו חידוש.

עוד יש לתרץ על פי דברי התוספות במסכת בבא מציעא דף כא ע"א ד"ה וכמה, שקושיות הגמרא אינן אלא פתיחה של דברי התרצן. ופתחה הגמרא בתמיהה השגורה "פשיטה" רק כדי לבאר מיד שיש כאן חידוש דין שאינו פשיטא כלל.