בתחילת הפרק השני במסכת למדנו שתלמידי חכמים כרבן גמליאל, אפילו שיחת חולין שלהם צריכה לימוד. ואילו בדף של אתמול למדנו שרבי יוחנן בן זכאי ותלמידו רבי אליעזר הגדול לא שחו שיחת חולין מימיהם, ומשמע שזו דווקא מעלה גדולה.
א. מהי ההגדרה של שיחת חולין ומה היא כוללת, הרי אין הכוונה לשיחה בטילה, ואין כוללים בזה שיחת דקלים, מלאכי השרת ושדים, משלי שועלים וכובסים וכו' ?
ב. האם לקרא דברי חולין הם כן קראו - למשל ענייני הטבע והעולם ( ולא רק מעשה מרכבה ותקופות ), האם בכלל דברי חכמה, חשבון ורפואה אינם חולין ?
ג. שיחות עם בני המשפחה לשאול מה עובר עליהם לא שאלו, והרי זו דרך ארץ , האם היא בכלל חולין ( למשל אם אשתו של רבי אליעזר בקשה שילך לקנות לחם האם ענה לה 'אין לי כסף תני לי כמה שקלים' זה שיחת חולין או לא, הגר"א כמעט לא דיבר עם אחותו גם בענייני ד"א כשבאה לבקרו בשל 'ביטול תורה' שבדבר, הרי זה ממש לא דרך ארץ לנהוג כך, לפחות לגבי אנשים רגילים כמונו ) ?
ד. מה עדיף - לשוחח שיחת חולין שצריכה לימוד או לא לשוחח כלל ?
( ה. ובחיוך : האם לא רצוי לשוחח בענייני מסכת חולין שבסדר קדשים - הרי זה 'שיחת חולין המצריכה לימוד'... ( נדמה לי שיש ספר כזה ) ?)
ה. וזו אינה שאלה קלה כלל, מה צריך להיות תוכן השיחה בשולחן השבת, האם אסור, לא רצוי, או להיפך - צריך לשוחח 'שיחת חולין' כנ"ל לפי ההגדרות ששאלתי ( בדרך ארץ ), בשונה מימות החול ?
ו. אולי כל ההנהגות הללו מיועדות רק לצדיקים גמורים ולא לאנשים רגילים, אם כן מה יש לנו ללמוד מזה ?
ז. האם יסוד ההנהגות הסותרות הללו כבר בהלל ושמאי, שלמשל כשבא אליהם הגר להתגייר, דחאו שמאי באמת הבניין ולא שוחח עימו כלל, לעומת הלל הזקן שענה לו בארמית ובדרך השלילה ( מאי דעלך סניא לחברך לא תעביד ), ובסיום דבריו אמר לו 'ואידך זיל גמור' כלומר שיחת חולין המצריכה המשך לימוד...?
ואכמ"ל בשאלות רבות בעניינים אלו...