בגמרא למדנו שלדעת רב יוחנן סוכה עגולה כשרה אם יש בהקפה עשרים וארבע בני אדם. רש"י (ד"ה ככבשן) מדייק שרבי יוחנן חולק על אחרים (שהוא רבי מאיר כפי שהתבאר למעלה). האם יש בכוחו של רבי יוחנן לחלוק על רבי מאיר?
ככלל "האמורא אין לו כח לחלוק על התנא בשום פנים בעולם" (הליכות עולם שער ב פרק ב אות י). טעם הדבר מתבאר בדברי הכסף משנה (הלכות ממרים פרק ב הלכה א) שכתב, "ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת הגמרא שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליה".
אך, מצאנו כמה אמוראים שנאמר עליהם 'תנא ופליג' [לדוג' רבי חייא (בבא מציעא ה א) רב (עירובין נ ב, כתובות ח א ועוד), רבי ישמעאל ברבי יוסי (שבת סד ב) ועוד, אמנם תירוץ זה לא מתרצים אלא מתוך דוחק גדול כשאין תירוץ אחר] האם רבי יוחנן הוא אחד מהם?
בספר הכריתות (חלק ה שער ג אות קמא) כתב שרבי יוחנן תנא ופליג אך היבין שמועה (על הליכות עולם שם) הוכיח שהדברים הם טעות סופר ורבי יוחנן לא נחשב לתנא ופליג [כפי שהוכיח ההליכות עולם מהגמרא בכתובות (ח א) וראה עוד ביד מלאכי (כלל תקנב- תקנג) שהאריך להוכיח שלא אומרים 'תנא ופליג' לגבי רבי יוחנן].
אם כן חוזרת השאלה, כיצד חולק רבי יוחנן על 'אחרים' (רבי מאיר)? לכאורה נראה להשיב, שהכלל שאין בכח האמורא לחלוק על התנא הוא רק כשאין חולק כנגדו, אך אם יש תנאים שחולקים על אותו תנא, יכול האמורא לסבור כמותם. לפי זה, במקרה שלנו דברי 'אחרים' הובאו בתוך 'שיטה' שכל בעליה סוברים ש'סוכה דירת קבע בעינן' ואין הלכה כמותם אלא כחולקים עליהם הסוברים ש'סוכה דירת עראי בעינן', לכן אף דברי אחרים שסוכה עגולה פסולה [כי אין לה זויות ולכן אינה דירת קבע, תוס' (ד"ה אחרים)] נתונים במחלוקת, שהתנאים הסוברים ש'סוכה דירת עראי בעינן' יתירו אף בסוכה עגולה- וכמותם סבר רבי יוחנן.
כמו כן, ראה ברש"י (ראש השנה יג ב ד"ה אשתמיטתיה) שכתב, "למדנו דאשכח שמואל תנא דלא אזיל בתר השרשה בקטניות אלא אחר גמר פרי, ועליה סמיך לפלוגי עליה דרבי שמעון שזורי, ועליה דהא מתניתין דתנינן לעיל האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו כו', ואני לא ידעתי מאן הוא ההוא תנא". היינו שלעיתים אנו אומרים שודאי האמורא מצא איזה תנא ומכוחו חלק על התנא האחר ואף על פי שאנו לא יודעים מיהו אותו תנא. אך אצלנו לא צריך להגיע לתירוץ זה.