בגמרא נחלקו אביי ורבא בדין סוכה שגובהה עשרה טפחים אך יורדים מהסכך 'הוצין' אל למטה מעשרה. לדעת אביי כל זמן שחמתן מרובה מצילתן הסוכה כשרה, לדעת רבא מאחר ודירה כזו היא דירה סרוחה הסוכה פסולה.
האם אביי החזיק בדעתו (בסוגייתנו) אחרי ששמע את דברי רבא? הביטוי 'סבר' מעיד שרק בתחילה חשב אביי שהסוכה כשרה, אך אחר ששמע מרבא שדירה כזו היא דירה סרוחה "ואין אדם דר בדירה סרוחה", חזר בו והודה לדברי רבא שהסוכה פסולה. אם היה אביי מחזיק בדעתו הייתה הגמרא אומרת, "אמר אביי".
הסבר זה יועיל לבאר את דברי התוס' בעמוד הבא (ד"ה סבר). שם אומרת הגמרא, "סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא אמר ליה רבא בעינן מחיצות ניכרות וליכא", וכתבו התוס' "סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא- לבסוף מסיק בעינן מחיצות הניכרות" ולכאורה דבריהם לא מובנים, שהרי זוהי שיטת רבא ולא אביי? אלא שמילת 'סבר' מעידה שרק בתחילה אמר אביי את דינו אך מששמע את דברי רבא חזר בו והורה כמותו.
כלל זה מתבאר בפירוש במסכת בבא מציעא (קט ב) שם למדנו "סבר רב אשי למימר ריבעא דהוא דנקא... אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי ולימא ליה אנת מנתא דילך הב ליה לאריסא ואנא מנתא דילי מאי דבעינא עבידנא ביה?! אמר כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי לי", פירוש הדברים שאחר שהשיב רב אחא בר יוסף לרב אשי, הודה רב אשי לדבריו ואמר לו "הכרתי בך שאתה חדוד ויודע להעמיק ולהקשות, וכי מטית למסכת זבחים, שהיא עמוקה תא אקשי לי, ואתן לב לתרץ לפי שאלתך" (לשון רש"י שם). לכאורה היה אפשר להסביר באופן אחר, שרב אשי דחה את דברי רב אחא, ואמר לו שיבוא להקשות כשילמד זבחים ולא עכשיו. רש"י דוחה סברה זו משני טעמים. א. הקושיה של רב אחא הייתה קושיה טובה. ב. מזה שהגמרא אמרה 'סבר רב אשי למימר' משמע שרק בתחילה חשב כך, אך מששמע את קושייתו של רב אחא חזר בו.