פז.
א. שאת פני רשע. אלו לא מדברי מר זוטרא אלא ברייתא היא ומובאת אגב דברי משה לעיל ייכתב סורחני יען לא האמנתם בי. והפסוק שהביא מאחאב נאמר בסופו כי בימי בנו אביא הרעה על ביתו, ועל זה סמך להלן שהרשעים מחייבין לבניהם אחריהם. ובגמר הענין מתחיל כל המזכה את הרבים, והיא המשך התוספתא פ"ד שמביאים אותה קטעים קטעים החל מהעמוד הקודם ת"ר עבירות שהתודה וכו'.
ב. כי לא תעזוב נפשי לשאול. הזדמנות להזכיר לקראת הסיום שיש גירסה כזו בנוסח הסיום כזכור לותיקים. ובגוף הענין, מפסוק זה אין ראיה שהסיבה שלא תעזוב נפשי היא בגלל היות דוד מזכה הרבים, ולכן באמת פירש"י שמכאן מביא ראיה רק לעצם העובדה שיש מושג כזה של עיכוב אדם מחטוא.
ג. לפייסו בשלוש שורות. מסתבר שאין שום ענין להעמידם בשורה ישרה, ולא נשתמשו כאן בלשון שורה אלא להורות על מקור הדבר שצריך שלושה מתיבת ישור.
ד. וממציא ליה. מכאן ראיה שלא היה מועיל שר' זירא פשוט יאמר להוא מחלתי לך ללא שביקשת, אלא חלק מהמחילה היא על ידי בקשה מהפוגע בדוקא.

פז:
ה. מצות וידוי ערב יוכ"פ עם חשיכה. מבאר בפוסקים שהענין משום שצריך שיהא כל יום הכיפורים בתשובה החל מרגעיו הראשונים. ולכן כך היה ראוי להתוודות תיכף בכניסתו אלא משום שמא יארע וכו' תיקנו להתוודות קודם סעודתו. ואילו היינו בטוחים שמאז הוידוי לא חטא, לא היה צריך לשוב ולהתוודות אבל חיישינן שחטא בשעת הסעודה. ומכאן מוסר השכל עד היכן קטוננו. מתודה אדם שעה לפני כניסת היום הקדוש, אוכל סעודה מפסקת בכובד ראש ובאוירת יוהכ"פ, ובכל זאת אינו בטוח שלא חטא בשעה מרוממת זו. ומובא בפוסקים שמקיימים זאת בזמננו באמירת תפילה זכה (וכאן מקום להעיר לאלו שבאים לכל נדרי ואומרים תפילה זו לאחריה בזמן ההפסקה קודם ערבית, שמבטלים בזה דינא דגמרא של חוזר ומתוודה עם חשיכה). וכתוב במחזורים שעדיף לומר בפה מלא נוסח אשמנו בבואו לבית הכנסת לקיים דינא דגמרא בהידור.
ו. יהי רצון מלפניך שלא אחטא. ידוע שהעירו הפוסקים הערה נכבדה, שיוהכ"פ מכפר רק עם תשובה, ועכ"פ מצוה מהתורה לשוב, ומעיקרי התשובה שאין בלתם הוא קבלה להבא לכל הדיעות, ובכל הנוסח אין קבלה להבא! אדם יכול לומר וידוי בכוונת הלב ובדמעות שליש, ומקיים בזה וידוי וחרטה אבל יכול לעבור את כל היום ללא קבלה אם לא ישים לבו לכך. ויש שכתבו שבכוונה לא תקנו נוסח כזה, כי קבלה עיקרה החלטה אמיתית בלב ואי אפשר לשים בפיהם של אנשים נוסח שהם עלולים לאומרו ללא התחייבות פנימית. אבל לכן ראוי לומר בפיו או לפחות להרהר איזה נוסח של קבלה. ויש שכתבו שרמזו זאת כאן בנוסח של תפילה יהי רצון שלא אחטא, וכאן מקום להרהר בליבו אני בעצם מקבל עלי שלא אחטא, ומבקש מהבורא שיעזור לי לעמוד בזה.