בס"ד


גבי צל סוכה ודין כ' אמה
(ראשי פרקים)

משנה (סוכה ב.) – סוכה מעל 20 אמה פסולה.

בגמ' נאמרו ג' הסברים בפסול של מעל כ' אמה:
רבה- אדם צריך להרגיש שנמצא בצל סוכה, ואם הסוכה גבוהה מדי לא יראה סכך.
ר' זירא- אדם צריך לישב בצל הסוכה ובסוכה גבוהה הוא יושב בצל הדפנות.
רבא- סוכה צריכה להיות בניין ארעי ומעל כ' אמה נראה כקבוע.

הגמ' בעמוד ב' מביאה מימרא של רב הונא אמר רב שהפסול של סוכה שגובהה מעל כ', הוא רק בסוכה של ד' על ד' אמות. הגמ' מבארת שדברי ר"ה נאמרו לשיטת ר"ז, דבסוכה גדולה אפילו אם תהיה גבוהה טובא עדיין הסכך יצל על חלק משטח הסוכה.
התוס' במקום (ד"ה יש) מבארים (בפי' ראשון) ש"לעולם צריך הרוחב לפי הגובה לפי חשבון ד' אמות לעשרים".

יוצא מהסוגיא שבסוכת ד' על ד' אפשר להגביה את הדפנות עד כ' אמה ועדיין יהיה צל מהסכך.
אם נחשב את גובה השמש בצהריים ("הצהירה") בתקופת סוכה נגיע לתוצאות מעניינות.
סוכות חל בעונת הסתיו שבה כדוה"א נמצא פחות או יותר במצב מאונך לשמש (בניגוד לקיץ בו החצי הצפוני נוטה °23 לכיוון השמש, ולחורף בו נוטה החצי הדרומי לכיוונה, והצפוני נוטה ממנה).
בגלל נתון זה, השמש תראה בצהריים נוטה דרומה ככל שנצפין בהתאם לקו הרוחב בו נמצא. לפי זה בארץ ישראל השמש תראה בזווית של כ°58 (90-32) מעל ראשנו.
אם נחשב באופן גס נוכל לשרטט "משולש כסף" (בעל זוויות °90 °30 °60). הכלל במשולש כזה הוא שהצלעות הן ביחס של- 1-2-שורש 3 . שורש 3 שווה בערך 1.75, וא"כ כבר מעל 7 אמות לא יהיה צל מהסכך, והדברים תמוהים!

הראשון שמצינו שהתייחס לכך הוא ר' ברוך משקלאו בספרו עמודי שמיים. עיקר דבריו- "עיקר עשיית המצוות הוא בגן עדן אשר בארץ והוא קו השווה". הוא טוען שצריך לחשב את הצהירה לפי קו המשווה, שם לטענתו זווית השמש תהיה כ°80. מלבד שחישובו אינו ברור כל צרכו, סברתו בעניין קו המשווה רחוקה מאד.

ר' ישראל מזאמושטש בספרו נצח ישראל כותב הסבר אחר- החישוב הוא "לפי הזמן אשר יצאו בני ישראל ממצרים ולפי המצב והוא המקום אשר שכנו שמה בעת ההיא". הוא טוען שצריך לחשב את זווית השמש בהר סיני בזמן מתן תורה (-חדש סיוון), שקרובה הרבה יותר לחשבון הגמרא. גם סברתו רחוקה- וכי התורה נכתבה לזמנה ולמקומה, והלא התורה היא לדורות?! (ראה שירו של ש. מלצר "מעשה הרב ובעל העגלה" )

תשובה מתקבלת יותר הביא ד"ר שלמה אדלר (המעיין תשרי תשכו ). החישוב צריך להיות לפי זווית הצהירה בתקופת תמוז. אם נחשב את הזווית בתקופת תמוז, נצטרך לחסר מזווית קו הרוחב בישראל- °32 את זווית ההטייה של כדוה"א -°23. זווית השמש תנטה °9=32-23 דרומה כלומר תהיה בזווית °81. אם נחשב כעת את הגובה של הדופן- tan 81*4= 25 . אם כן יצא שעד גובה 25 אמה עדיין יש צל סוכה. את השיעור כ' אמה נוכל לתרץ כ"לא דק לחומרא" (עי' דף ח. שם הגמרא מתרצת כעין זה), אבל ד"ר אדלר מציע הצעה יותר מדויקת- אם נחשב את צל הדופן בגובה כ' אמה יצא 20/ tan 81=3.1. יוצא
בס"ד

שהדופן של כ' אמה מצלה על כ3 אמות, ומשאירה אמה אחת של צל סכך. אמה אחת הוא השטח שתופס אדם, ומובן מאד שצריך שטח כזה שיוצל מהסכך!

עדיין צריך לשאול- למה שנחשב את זווית הצהירה בקיץ אם אנו נמצאים בסוכות?
יש ליישב ע"פ קושיית אביי בדף ב. אביי מקשה על ר"ז- לשיטתך שצריך צל סוכה האם תפסול סוכה שנמצאת ב"עשתרות קרניים" (-וואדי בו קירותיו מצילות על הסוכה)?! ר"ז מתרץ- "התם דל עשתרות קרניים איכא צל סוכה". אם נוריד את הקירות יהיה צל מהסכך. רואים שר"ז לא מצריך שיהיה בפועל צל סכך (כמו שבלילה הסוכה כשרה למרות שאינה מצלה), אלא שיהיה פוטנציאל לצל סוכה. ע"פ עיקרון זה נוכל להבין שכיוון שפוטנציאלית הסוכה מצילה אפילו יום אחד בשנה, הסוכה תהיה כשרה.


קישורים:

ר' ברוך משקלאו http://gmaranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15629
שירו של ש. מלצר http://www.daat.ac.il/daat/vl/melzer/melzer03.pdf
דר שלמה אדלר- המעיין תשכו
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29639&st=&pgnum=61