פה.
א. רוב כותיים כותי למאי הילכתא. רש"י פי' דלשמואל כיון דמפקחין כ"ש להחיות. וטעמו דלפקח הוא חילול שבת וכ"ש שיש להחיות שלא כרוך בזה שום איסור. ותוס' ד"ה להאכילו כתבו להיפך דאפי' במחצה אין להחיותו. ולכאורה סברתם, דפיקוח הוא הצלת נפש ממש, אבל להחיותו, הוא רק לרווחא דמילתא ואינה סכנת נפשות ממש אם לא יפרנסוהו. אמנם בתוס' ד"ה להחזיר הם הולכים בשיטת רש"י ונראה קצת ששני דיבורים אלו לא מבטן אחת יצאו. ויל"ע.
ב. דאפילו לחיי שעה. לא נתפרש בסוגייתנו המקור לזה. ולכ' לפי המסק' דשמואל להלן שהמקור לפיקו"נ דוחה שבת וכל התורה הוא מוחי בהם, וזה כולל גם ספק וכמו דפירש"י בסוף הסוגיא איך זה משמע מהפסוק, ה"ה והוא הטעם לחיי שעה, דהמצוות ניתנו על מנת שייצא מהם חיים בלבד, ואם הם מונעים חיי שעה כבר לא נחשב וחי בהם. ויל"ע.
ג. וכבר היה רבי ישמעאל וכו'. זה סגנון המכילתא והספרי כמו שהובא כ"פ. ואכן כאן זו מכילתא. וצ"ב לשם מה הביאו שלוי הסדר ור' ישמעאל בנו של ראב"ע הלכו אחריהן.

פה:
ד. אשריכם ישראל. לכאורה מדוע לא הביא ר"ע מהמקרא לפני ה' תטהרו. אמנם לדרשת ראב"ע אין שום הכרח דהא הכוונה חטאות שהם לפני ה' מהם תטהרו, ולא נאמר כאן שהטהרה היא על ידי העמידה לפני ה'.
ה. נימא דלא כרבי. לס"ד כוונת המשנה ריעותא ביוהכ"פ דאינה מכפרת בלא תשובה כרבנן דרבי, ומסקי' דיל"פ ריעותא בתשובה דהיא אינה מכפרת ללא יוהכ"פ. אמנם הרמב"ם פוסק כרבנן דרבי והמשנה מתפרשת כפשוטה. וידועים דברי המשך חכמה שכתב שלפ"ז מי שלא שב ביוהכ"פ מלבד שביטל עשה דתשובה, ומלבד שהפסיד כפרת היום, עוד זאת גרם לעצמו להכפיל את כל עוונותיו, על פי דברי הגר"א מהו דין ומהו חשבון, דדין על עצם החטא וחשבון על מה שהיה מרויח לולא חטא, וכאן לולא חטא במניעת התשובה כבר היו נמחקים עוונותיו, והרי הוא כאילו שב וחטא אותם. ומסיים שם שעל דבר זה תסמרנה שערות הראש.