פד.
א. שלחינהו למאניה וכו' ואמר החכמה תחיה בעליה. כאן מוכח דגם על ידיעת דבר חכמה בעלמא שאין מקורה בתורה שייך ענין זה. ואולי הדברים הללו הם חלק מברייתא ועדיין כוונתו שחכמת התורה תחייה בעליה.
ב. גובתא דדהבא, מסתמא הכוונה שעשה כל הסגולה אלא שבמקום גובתא דנחושת עבדא ליה דדהבא. (והוא דף היומי דעש"ק פ' זהב וכסף ונחושת).
ג. ורבי יוחנן היכי עביד הכי וכו'. אין זו הקושיא ששואלו רחב"א בסמוך, דכאן מקשה איך עשה רפואה בשבת בכלל, ועל זה מיישב דזה באופן המותר, ומסתמא כוונתו דזה נחשב מכה של חלל כיון שגומרת בבני מעיים, ושוב הקשה לו רבי חייא ב"א דאף כשמותר רפואה לא הותרה אלא רפואה בדוקה וכאן לכ' לרבנן דר' מתיא אינה בדוקה.

פד:
ד. דתני רבה בר שמואל. יש לציין שרש"י העתיק דתני רב יוסף.
ה. ולא שבת זו בלבד וכו' ולא ספק שבת זו בלבד. כמדו' דתרי מילי נינהו. בתחילה מתיר לחלל שבת זו בשביל סכנת נפש ודאית אף דהסכנה רק לשבת אחרת, ושוב חוזר ומוסיף להתיר לחלל שבת אף כשהוא רק ספק סכנה וגם ספק זה אינו אלא לשבת אחרת.
ו. מכבין ומפסיקין וכו'. לפנינו זו פיסקא וכמדו' דט"ס הוא ואינו אלא המשך הצריכותא שהוא עוסק בה. ודוק.