הגמ' יומא פב.

"ת''ר עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב ומניחין לה על פיה אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה רוטב עצמה ואם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע''ז וגילוי עריות ושפיכות דמים"

רש"י מתני' עוברה שהריחה. העובר מריח ריח תבשיל והוא מתאוה לו ואם אינה אוכלת שניהן מסוכנין:

יוצא שמותר לעוברה לאכול משום פיקוח נפש.

הגמ' יומא פב: ו- פג.

"ההיא עוברה דארחא אתו לקמיה דרבי אמר להו זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא לחושו לה ואילחישא קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' נפק מינה רבי יוחנן ההיא עוברה דארחא אתו לקמיה דרבי חנינא אמר להו לחושו לה ולא אילחישא קרי עליהזורו רשעים מרחם נפק מינה שבתאי אצר פירי"

1. למה הגמ' מביא את הסיפור שלחשו לעוברה ולא נתישבה דעתה ולכן יצא תינוק רשע - מעשה לסתור?

2. הר"ן (כמו כן מובא בש"כ) מביא כי אין דין ונטמטם לגבי חולה שאוכל מאכלים אסורים (ואפילו מברך עליהם) - התורה קבעה שמי שאוכל מאכלות אסורים אז "ונטמטם" וברגע שיש היתר הלכתי (חולה מסוכן) אז זה לא אמור להשפיע כי זה ניהיה מותר.

אם כך שוב קשה מדוע יצא תינוק רשע מאותה עוברה שהריחה ולא נרגעה???

ניסינו אתמול ליישב כך:
1. מותר לעוברה שהריחה לאכול כפי שהגמ' מביאה (כמו כן נוקטים את כל הצעדים בכדי להקטין את האכילה).

2. כנראה שאותה עוברה שהריחה נתישבה דעתה (למרות שהגמ' אומרת שלא) רק היה לה תאוה מסוימת לדבר ומכיון שזה מותר לה אז יצא מה שיצא.

3. או שנאמר באמת כפי פשט הגמ' שהריחה ולא נרגעה דעתה ואכלה וקרה מה שקרה רק שהגמ' באה להגיד לנו שזה לא כזה חלק כל הסיפור הזה בכדי להתריע נשים שלא יהיה "אצבע קלה על ההדק" ----- אבל זה קשה כי אם מותר מותר ואם לפי הרן אין בעיה אז לא צריך להיות קלקול

אשמח לתשובות מחברי הפורום ליישוב הנושא....

******