פא.
א. שבלע שזיפין של תרומה והקיאן. היינו לאחר עיכול מסויים ולכן אינן ראויין אלא להסקה, אבל אם הקיאן מיד אחר שבלען והם שלמים לגמרי מסתמא חשיבי ראויין לאכילה ומשלם השני דמי הפרי, (ויל"ע למי משלם). ובר"ח פירש דהקיאן דרך בית הרעי, וא"כ פשיטא דהן מעוכלין.
ב. לא טומאתו לא שיעורו. רש"י סתם, ומובן מתוך דבריו דהיינו כגון שרץ ומת, דזה בכעדשה וטומאת ערב, וזה בכזית וטומאת שבעה.
ג. מפני מה לא נאמרה אזהרה בעינוי. יל"ע לר"ל האם כוונתו דזה נחשב אזהרה מכיון שברור לנו שחוסר אפשרות לכתוב היא הגורמת, או דסו"ס אין אזהרה. ולכ' לכרת אין זה נפ"מ דעונשי שמים א"צ אזהרה, אבל נפ"מ להלקות. ויל"ע.
ד. מופנה. לכ' היינו כדי שלא נשיב, אבל הרי מופנה מצד אחד הוא ומשיבין עליו. ומה שאמרו בסמוך איכא למיפרך כבר פירש"י דאינו פירכא על הגז"ש הזו, אלא על הק"ו שגרם לעונש דמלאכה להיות מיותר. אמנם להלן בדברי רבינא באמת צ"ב דהוא קאמר על הגז"ש דעצם עצם דהוא מופנה וכדי שלא נפרוך, והרי לכ' שם זה ג"כ מופנה רק מצד א'.

פא:
ה. תשבתו שבתכם. עי' רש"י ודבריו צ"ב איך יתכן דמנוחה הוא גם לשון נקיבה וגם לשון זכר. ולכ' היה אפשר להגיה בדבריו דהיכא דכתיב הוא לשון זכר קאי על המרגוע, והיכא דכתיב היא לשון נקיבה קאי על המנוחה.
ו. ת"ל שבתכם. לפי ההגהה בגליון מכאן נלמד יו"ט. וסברא הוא להקדים שבת ליו"ט. ויש לציין שכך מוכח מרש"י לעיל ד"ה מיבעיא שפירש דתיבת שבתכם לשאר ימים טובים. דהרי עיקר הדרשא לעיל דיומא איקרי שבת הוא בתיבת שבתכם, דתשבתו היא פעולה, ועל שבתכם קאמר דמיבעי ליה לכדתניא. ודוק.
ז. כל האוכל ושותה בתשיעי. עי' רש"י דמשמע ליה ועיניתם, תתכוננו לעינוי. וזה כא' הטעמים שבס' שערי תשובה כידוע.