במקומה?

כתוב שם:
"המאירי (עח ע"ב, ד"ה אמר המאירי האוכל) מחדד יותר את הסברה ביסוד הדברים:
"שאע"פ ששאר איסורין שיעורן בכזית טעם הדבר מפני שיש בהם לשון אכילה וכל שהוא כזית אכילה היא אבל ביום הכפורים כתוב בו לשון ענוי וקים להו לרבנן שכל שאינו אוכל ככותבת אין דעתו מתיישבת כלל ואינו יוצא מכלל ענוי".

1. הרי זה ממש דברי הגמרא המפורשת ואינם דעתו של המאירי.
2. האם זו סברה? לענ"ד לא משמע מהגמרא.

ושוב כאן:

בעיוננו לדף ע"ג עמדנו על כך שהתורה אינה מזכירה בעניין יום הכיפורים את הצום, אלא את העינוי. עינוי, לדעת המאירי, הוא דווקא אכילה בשיעור יישוב הדעת, וזהו הרקע לשיעור שאותו קבעו חז"ל בעניין זה. כדברים הללו ממש הביא גם המשנה ברורה להלכה בהלכות יום הכיפורים, סימן תרי"ב ס"ק א'.

והרי זה שוב ממסקנת הגמרא!

מה מוסיף פירושו של המאירי לדעת ה'דף יומיומי'?
.