ר' חייא בר אבא מודה בפה מלא כביכול שהוא לא יודע אם בדברות הראשונות נאמר טוב (="למען יטב לך") או לא.
והקושיות ידועות:
1. וכי ר' חייא בר אבא, החכם הגדול, לא ידע את עשר הדברות על-פה?
2. ונניח שלא ידע – מדוע לא ענה בפשטות: "איני יודע", אלא האריך בדבריו?
3. ונניח שלא ידע ומשום אי-נעימות האריך מעט בדבריו – מדוע לא הפנה אותו אל מישהו הבקי במקרא? מה עניין אגדה לכאן?

הסברים רבים ניתנו, ואף אני הדל חשבתי על הסבר (אלא ששלי הוא כמובן ההסבר האמיתי:) - והריהו לפניכם:
האם יש משמעות להבדלי ניסוח בתורה? בין רחב"א לראב"ע