עב.
א. עצי שיטים עומדים, שעומדים לעולם ולעולמים. לא נתפרש מה ייעשה בהם לעתיד לבוא. ומה ענין שימורם הנצחי. ויל"ע.

עב:
ב. בית יד. יל"ע מדוע בית יד לא נארג כמקשה אחת עם כל הבגד.
ג. ומאי משהו זיר. עי' רש"י, וכוונתו בשלמא לרחבה אר"י חשבון העשרה ומשהו הוא ט' כנגד העץ, טפח כנגד הכפורת, ומשהו לשוליו, אבל למ"ד אחד עשר, הרי לשוליו ניתן טפח שלם, ועוד תשעה נגד העץ וטפח נגד הכפורת א"כ מה עניינו של אותו משהו, ועל זה מתרץ לזר, ולכן הוסיף רש"י דלפ"ז רב יהודה לא דיבר על הזר אלא רק על החלק של הארון עצמו.
ד. זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות. ידוע דברי הגר"א בריש האזינו דלכן נמשלה תורה למטר, דהגשם מצמיח כל מה שזורעים, חטים או סם המות, כך התורה מצמחת לפי המידות שקדמו לה. והגר"ח שמואלביץ אמר שכן הוא בכל סייעתא דשמיא שכן הוא אומר ויהי אלוקים את הנער ויגדל, וכך התבטא במתק לשונו, מה זה ויהי אלוקים את הנער בדיוק אינני יודע, אבל ברור לי שמדובר על גשם של סייעתא דשמיא, שפיל לסיפיה דקרא, מה פעלה כל אותה סייעתא דשמיא, וכי רבי עקיבא אייגר לפחות יצא ממנו, "ויהי רובה קשת"... ללמדך מה שזרעת את זה תצמיח הסייעתא דשמיא. אדם שמצליח בענייניו, עליו ליתן את הדעת שמא מבזבז הוא סייעתא דשמיא שזכה לה עבור דברים גדולים על דברים של מה בכך.