הברייתא אומרת שהשטן ואומות העולם "משיבם" (כלומר מקשים, שואלים) על כמה נושאים, ובהם שעיר המשתלח.
בסוף ספר "עבודה" האריך הרמב"ם בצורך למצוא טעמים למצוות עד היכן שניתן. וסייג זאת בכך שיש מצוות שאין טעמן ידוע, אלו הנקראות חוקים. והוא מצטט את הברייתא שלנו "אמרו חכמים חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן. ויצרו של אדם נוקפו בהן ואומות העולם משיבין עליהן כגון איסור בשר חזיר ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח" ומסיים "וכל הקרבנות כולם - מכלל החוקים".

אך מצאתי כי דעת הרמב"ן אינה כדבריו, בפרשת אחרי מות (ויקרא ט"ז ח') בסוף דבריו על הפסוק "וגורל אחד לעזאזל" כתב ששעיר המשתלח אמרו חכמים שהוא מן החוקים, "אך בקרבנות - לא מצאו אומות העולם תשובה עלינו כי הם אישי ה'" ע"ש.

לעיונכם.