סו.
א. גזירה משום תקלה דתניא וכו'. שם התקלה היא לעולם וכאן צריך זהירות מתקלה רק לשנה, ומצינו להלן דמפסח ראשון לשני לא חיישינן לתקלה, הרי שקוצר הזמן מבטל החשש, והיה מקום לחלק בין שנה לכמה שנים, ומ"מ רואים שיש ענין של תקלה ואפשר דלזה רומז רש"י. אמנם למסקנה דמצינו מ"ד חיישינן לתקלה מפסח שני שנה זו לפסח ראשון בשנה הבאה, מצינו בזה להדיא חשש לי"א חודש.
ב. בהמה תיעקר. לפי מה שמפרש בסמוך היינו תיעקר מן העולם.
ג. ותקלה תנאי היא וכו', לא וכו', אין רוצה לומר דלא פליגי תנאי, דהא ברייתא דאין מחרימין ודאי חיישא לתקלה ומ"ד בסמוך יקרב ודאי דלא חייש, אלא ר"ל הני תרי ברייתות דפסח לא פליגי בזה לס"ד.
ד. בתורת משה עבדך לאמר. לעיל בב' וידויים ראשונים לא גרסינן לאמר, וכך הוא במטבע סדר העבודה דיוהכ"פ.
ה. מסרו למי שהיה מוליכו. היינו מסרו הכהן גדול. ומשמע להלן דאותו איש עתי שהיה מזומן היה צריך להתחיל שילוחו מהצעד הראשון, עד כדי כך שאם נטמא היה נכנס לעזרה ולא היו מוציאין לו החוצה.
ו. אלא שעשו הכהנים הגדולים קבע. לגירסה זו הכהנים הגדולים קבעו שלא לשלחו ביד ישראל. ולגירסה הכהנים, ר"ל דקבעו מי שקבעו (ברש"י כתב ב"ד של כהנים) דהכהנים יהיו המוליכים ור"ל עשו וקבעו את הכהנים למשלחים.

סו:
ז. לומר שאם נטמא משלחו נכנס בעזרה. קצ"ב דהא חלה משלחו ביד אחר והרי שעתי אינו מעכב, ומדוע פשיטא להו לדרוש דטומאה אינה סיבה להעבירו איש אחר.
ח. שנאמר ויעמוד משה בשער וכו'. ידוע שהרב משה שוואב בא מאשכנז ללמוד בראדין, וטרם שובו כשבא להיפרד מהח"ח, אמר לו בין השאר, מהרה יבנה ביהמ"ק אני אכנס ואעבוד ואתה תישאר בחוץ, מדוע? כי כשמשה אמר מי לה' אלי, אבי אבי נקרא אל הדגל, ואבי אביך לא, זקני זכה וזיכה לכל דורותיו אחריו וזקנך הפסיד. דע לך שבכל דור ישנה קריאה זו של מי לה' אלי, הנקראים אל הדגל יכולים לזכות זכות נצחית והאדישים להפסיד.
ט. אבי אמו מישראל. לגירסתנו שלא נאמר אמו מישראל (עי' תו"י בזה), נראה דפירשו אביו ואמו – אבי אמו. ובעצם מש"כ התו"י דלא מסתבר דנשי הלויים חטאו בעגל, לכ' צ"ב דהא כל הנשים לא חטאו כדאי' בהלכות ר"ח, ושמא נשי ישראל בדרך כלל לא חטאו אבל היו יוצאות מהכלל, ונשות לוי לא חטאו ללא יוצאת מהכלל.