נט.
א. אי הקפה ברגל ילפי' פנים מחוץ. מכאן משמע להדיא כהצד השני שכתבתי מקודם, כלמר דאי ילפי' פנים מחוץ הרי ר"ע היה מודה ולא היה כדי דחייה מצד לחזור לקרן שעזבה. ודוק.
ב. הקפה ביד. לכאורה הסברא בזה דהקפת יד גריעא מהקפת רגל היא דזה לא נחשב פנייה כלל מה שמטה את ידו ואנן ילפינן דפניות יהו לימין. ויל"ע דהא המקור מהבקר של ים שעשה שלמה מראה על פנייה לימין בדבר עומד במקומו. אמנם להלן (לגירסת הגר"א דזה לא תי' בפני עצמו) אי' הסברא משום דכולה מזבח כחדא קרן דחיצון ולא ילפי' מיניה משמע דודאי לא הוי פנייה או דעכ"פ הלימוד במקורו הוא רק בחיצון וכל הנידון הוא למילף פנים מחוץ. ואכמ"ל.
ג. רבה בר רב שילא וכו' טהר טיהרא והוי פלגא דיומא. מענין שזה הוא האמורא הראשון הנזכר בש"ס וגם שם דבריו על טהר יומא.

נט:
ד. עד כאן לא פליגי אלא מדרבנן. לכ' היינו דלר"מ ור"ש משלם קרן מדרבנן כדפירש"י משא"כ לרבנן פטור מלשלם, אבל גם חכמים מודים דאסרו רבנן ליהנות בלא ליתן דמיהן.