נג.
א. להוציא מליבן של צדוקים. אין הכוונה רק להוציא, שהרי באמת צריך לידע הדין, ובפרט שיש לכאורה משמעות הפוכה, וצריך לומר את הדין ומקורו, אלא כלומר דבר זה הוא שלא כהצדוקים שלא היו מודים בזה. (יש לפעמים נפ"מ לדינא לדעת במה אין הצדוקים מודים כגון בהורו ב"ד או זקן ממרא).
ב. או שחיסר אחת מכל סמניה. לכאורה הכוונה בקל וחומר אם על מעלה עשן חייב מיתה כל שכן על עיקר סממניה ויל"ע.
ג. שתי הקטרות. זח"ג לדינא דהיה מקום להבין דאף אם חייב על קטורת חסירה, היינו כשהחסיר מהקטורת שחייב בה, אבל קמ"ל דאף על קטורת שאין חייב בה, אם מקטירה חסירה חייב מיתה.
ד. כיון שהגיע לשמי קורה וכו'. לפי זה לכאורה מאי דתנן ונתמלא כל הבית עשן ויצא. היינו שהיה עליו להמתין מעט עד שיתמלא ורק אז לצאת. ואם כנים אנו בזה לכאורה קצת יש לתמוה מדוע לא התפלל אז את התפילה הקצרה לפני ולפנים. ויל"ע.
ה. שהורו הלכה בפני רבן. יש כאן חידוש שהרי על חיסור סממנין אע"פ שנצטוו לא מסתבר שנענשו לפי שלא נתפרש עדיין עונש, ולכאורה על הורייה בפני הרב לא נתפרש כלל לא האיסור ולא עונשו ואעפ"כ על זה לא קשיא לן שנתחייבו מיתה לשמים.

נג:
ו. דתירום רישך אכולא כרכא. רש"י פירש שיהא ראש הישיבה. ובר"ח מביא עוד פירוש שתהא הלכה כמותו.
ז. אמר ליה רב מרדכי כיון שפסע. לא בא לחלוק אלא להוסיף. והא דתניא נמי הכי קאי אעיקר דברי רבי אלכסנדרי.
ח. ולא תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים. בעלי מוסר העירו מכאן, בוא וראה כמה גדול כחה של תפילה מעומק הלב, שהרי אותו עובר דרכים מבקש לצרכו הפרטי נגד טובת העולם, ובכל זאת כדי לבטל בקשה שאינה הוגנת זו יש להפעיל את הכהן גדול ביום הכיפורים בהיכל רגע אחרי ההקטרה, בזמן שחסכו כל מילה כדי שלא להבעית.
ט. אל תהי רגיל לעשות כן שלא להבעית. כבר הבאנו לעיל במתני' אודות ענין זה שלא להבעית. ורואים אנו כאן שאפילו תפילת אדם גדול כשמעון הצדיק שבו היה מעשה כדאי' בתו"י בשם ירושלמי, והוא באמת היה סבור שהתפילה עדיפה ואעפ"כ לא צדק ולא הסכימו לו חביריו. ובנותן ענין לציין המעשה הידוע שרבי ישראל מסלנט הקדיש את לילו האחרון לחייו להרגיע את הבחור ששימשו, שלא יפחד לשהות עם גופו הטהור לאחר פטירתו לפנות בוקר עד שייפתחו השערים ויוכל לקרוא לאנשים.
י. גבוה מן הארץ ג' אצבעות. לכאורה מכאן ראיה שאין זו האבן המקודשת למוסלמים ואכמ"ל.
יא. כן הזהב שבהיכל. לכאורה היה זה כלי שהביאו לצורך זה ולא היה קבוע שם.
יב. שניה מאי היא. לכאורה פלא מדוע לא אמרו שהשניה היא זו שייחסו מקודם לר' שמעון דהיינו לא יוותר דבר.