מז.
א. הוציאו לו. פירש"י מלשכת הכלים. והיינו את הכף, כי את המחתה יבואר להלן שהוציאו מלאה קטורת מלשכת בית אבטינס.
ב. והכא מחתה דקטורת. אמנם גם במשנתינו חוזרת מחתת הגחלים ונזכרת, דתנן בסוף המשנה נטל את המחתה בימינו, והיינו מחתה דגחלים ונוטלה ליכנס עמה לפני ולפנים.
ג. נשקליה לקטורת בחפניו ונשקליה למחתה עליה. קצ"ב במציאות איך אפשר ליטול מחתה מלאה בגחלי אש על גב ידיו.
ד. ואפילו בשניהם שוין וכמעשה דרבי ישמעאל וכו'. בתו"י העיר דזה שלא בדקדוק דשם היה קטורת ד' קבין ומרובה משל גחלים. ולו"ד היה אפשר לומר בשוין, וכי תימא דלא משכחת לה, הרי משכחנא אפילו טפי. ודוק.
ה. זו חמה וזו צוננת. לגירסה זו ר"ל דאף אצל רי"ש וחביריו הגדולים דל"ש טעמא דזו מרובה אכתי נוטל המחתה בימין משום שהיא חמה וקל יותר לימין לסבול החום. והב"ח דכ' דרש"י לא גרס לה, היינו משום דנתן טעם אחר דאזלינן בתר רובא דכהנים.
ו. סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק, והיינו ביוהכ"פ. וכמובן הדבר תמוה איך הגיע בכלל לשוק הא שהה בלשכת בית הפרוה (ואולי בליל יוהכ"פ כיון דלא ישן, היה שוהה בעזרה ממש), ומדוע עסק בדברי הבאי שכאלו ביום הנורא הזה. וע' מהר"צ חיות שהביא מירושלמי בכמה מקומות שהיה זה מלך ערבי ומפני כבודו הוצרך לצאת אליו לשוק ולספר עמו, ועי"ש דברים נאים בכל ענין זה.
ז. ונכנס יוסף אחיו. לכ' צ"ב אמאי לא נכנס ישבב שכבר עלה ולא ירד. ובפרט למש"כ התו"י שכל בניה נכנסו באופן זה ולא שמתו בחייה עי"ש, א"כ קשה טפי וכי באח השביעי לא היה אפשר להשתמש באף אחד מהחמישה שכבר קדמו ליכנס במקום רבי ישמעאל. וצ"ב.
ח. חופה ג' אצבעותיו על פיסת ידו וכו'. לא נתפרש כאן אי סוגר לגמרי את האצבעות על פס היד, וכך משמע לכאורה ויל"ע.

מז:
ט. דקמצי שמיני. למסקנה זו חזרנו בנו ממה שאמרנו לעיל היכי עביד מקטיר קומץ והדר בין הביניים, דהא מקשינן עלה דהוי ספק כל שממנו לאישים, ולשם עצים לא מהני לרבנן וע"כ מהדרינן אשמנים. ונמצא לכאורה דלרבנן אין קמיצה אלא בשמינים. ולר"א לכתחי' יביא שמינים, לא מצא יקטיר קומץ ואח"כ בין הביניים בתנאי לשם עצים. (וזו חידה נאה. היכן מצינו מצוה שצריכה להיעשות לעיכובא דוקא באדם שמן).
י. בראשי אצבעותיו מהו. רש"י בלשונו הזהב מרמז לכל דברי התוס' כאן.