לט.
א. מטמא עצמו מעט וכו'. רש"י הרגיש בקושיא דלעיל אמרי' לטמא רק פותחין ומיישב דמטמאין היינו פותחין ובסמוך פי' מקדשין מסייעין. ועדיין צ"ב דנקטו ממש אותה הלשון והכוונה שונה. עכ"פ באו לעורר כאן שיתבונן האדם במשמעות מעשיו כמה נזק יש בחטא וכמה תועלת בהתקדשות שזה משפיע הרבה יותר ממעשיו וגם בעולמות עליונים וגם לנצח. מי יתן והיו דברים אלו צרי ללבבינו ליראה את ה' כל הימים.
ב. טרף. פירש"י פתאום. אף דהפשטות כהערוך והרשב"ם המובא במסוה"ש דהיינו ערבב, מ"מ פי' רש"י דנקט האי לישנא להורות על חטיפה, וכן מוכח כמעט להדיא בתחילת הסוגיא שביארו דטרף כי היכי דלא ליכוון. ויתכן שזה קשור לענין טרף החיה שהיא מזנקת על טרפה בפתע פתאום.
ג. אלא של חול נקדשה. עי' תו"י שהאריך למ"ד מצוות ליהנות ניתנו דלכ' נהנה מההקדש שלא לצורך. וקצ"ב דעכ"פ מסתמא לא היתה חול ממש מביתו אלא משל בדק הבית היתה ורק לא היתה קדושה בקדושת כלי שרת, והרי גם בדה"ב יש בו מעילה ואיסור הנאה, וכי יש מעילה כשמשתמש משל כלי שרת בעודו יכול להשתמש בשל בדק הבית ויל"ע.
ד. וכל כהן מגיעו כפול. מתו"י נראה וכן מרש"י שגרסו שמגיעו כפול. משמע דגם אז היו שהגיע להם כזית, ורק מי שהגיעו כפול אם היה צנוע היה מושך ידיו. וכמובן יש בזה מוסר השכל לנהוג בצניעות אף בענין כזה. ובכלל יש להתבונן מדוע נזדמן דוקא ענין אכילת מנחות הציבור באופן כזה ומה ראו בשמיא על ככה. ועי' כאן תו"י אי מתקיימת באכילה של פחות מכזית מצוה. ודבריו סתומין מעט, וידועין דברי הבית הלוי דמצות הגברא לאכול קדשים אינה מתקיימת בפחות מכזית, אבל מצות החפצא דקדשים להיאכל, מתקיימת כשנאכל מהם כזית אף דהכזית נאכל על יד כמה אוכלים.

לט:
ה. עטוף שחורים וכו'. קצ"ב הא שליח ציבור שטעה סימן רע לשולחיו ומנין לו דהיה זה סימן אישי להסתלקותו.
ו. אחר הרגל חלה שבעה ימים. דומני שמכאן מקור המסורת שיום השנה שלו הוא כט תשרי, שחלה ממחרת שמיני עצרת דהיינו בכג תשרי ויום שביעי חל בכט.
ז. מפני מה אתה מבעית עצמך. לא נתברר היטב מה רוצה בזה ריב"ז. וכי בא לבטל הנבואה של זכריה בן עידו. ואף אי נימא דסגי שנפתח פעמים בודדות לקיים הנבואה מ"מ מה זה מבעית עצמו, ואולי הכוונה שמבעית את ישראל, ועדיין צ"ב בכ"ז.
ח. ומהן היתה פרנסה לכהונה. צ"ב אם הכוונה לכהנים א"כ נצטרך לומר שלא נתקדשו ולא שייכים להקדש וזה פלא. ואולי הכוונה צרכי הכהונה במקדש. ויל"ע.
ט. בהרי מכמר. אם הכוונה להרי גלעד, ראה תו"י, הרי בא לחלוק על רבב"ח שאמר שהיו מתעטשות רק עד יריחו.