לד.
א. ומנחה לחביתין – עולה ומנחה. הכוונה לפסוק עולה ומנחה כמבואר ברש"י ופלא על התורה אור שלא ציין (והורגלנו לשים לב שזה פסוק בזכות ציוניו).
ב. וחביתין לנסכים - שום מנחה. עי' רש"י בסוף הדבור שנראה ממנו שמתקיים בזה הקרא עולה ומנחה, לפי שגם החביתין נקראים תמיד והם קשורים לקרבן התמיד. ולפ"ז קצ"ב מהיכי תיתי להקדים מנחת התמיד עצמה לחביתין מאחר שלשניהם מתכוון הפסוק בתיבת מנחה שזמנה אחר העולה.
ג. זבח ונסכים. פירש"י שלא יפסיק קרבן אחר, ר"ל דהא המנחה והחביתין מפסיקין בין זבח התמיד לנסכים.
ד. ביום ביום לאחר. פירש"י אור עצום היום. כוונתו מלשון עיצומו של יום. אגב, ברמ"א מובא מנהג לאחר תפילת שבת משום האי קרא, ואכמ"ל בזה.
ה. להכי אהני. רש"י מביא לעיל דהוא פלוגתא דרבי ישמעאל ור"ע. מצינו כה"ג בב"ק ז: דרי"ש פליג אר"ע בענין מיטב דניזק ומ"מ אהני ליה במקצת קרא דר"ע, יעוי"ש.
ו. ובסידרא לא קמיירי. פירש"י דלא דק. ר"ל דודאי הוא אמת שהקטורת אחר הדם וקודם האיברים, אלא לא דק שמיד אחריה היה גמר ההטבה שלא הזכירוהו מכיון שאינו עוסק כעת בסדר המלא. ומש"כ רש"י בדיבור הקודם כרבנן ניחא ליה, פשוט דבא ליישב בזה קושיית תוס' ד"ה לעולם.

לד:
ז. והלא מצרף. קי"ל דהוא משום מבשל. אמנם עי' כאן בר"ח שמביא סוגיא דירושלמי שמשמע ממנה שהוה ס"ד דהברזל שמאדים הוא אש והכנסתו למים הוי כיבוי האש. וקצ"ב לפי ס"ד זו דכבר בהורדת הברזל מהגחלים הוי גרם כיבוי. ואכמ"ל בכ"ז.
ח. הינדויין של שמונה מאות. לכאורה היה אפשר להביא פילוסין פחות משובח. וכנראה גנאי הוא ועדיף להביא הינדויין שמשובחין הן במקומם ודוק.