לא.
א. ביאה במקצת. פירש"י לענין טבילה זו. ר"ל דיש על זה סוגיא ארוכה במק"א וכאן קיצרו ולא קישרו למה שמובא שם כיון שהוא נידון בפני עצמו רק לענין טבילה זו.
ב. סכין ארוכה וישחוט. עי' תוס' שהביאו סוגיא בזבחים והק' משם רק מצד הנידון של דילמא אתי לאימשוכי. ולכ' יש לעיין הא מבואר שם דכשר בטמאים בכה"ג והרי בטמאים לכ' לא שייך טבילה כלל דהרי יישאר בטומאתו אף אחר שטבל, דהא מיירי שהוא עדיין טמא בשעת שחיטה, וא"כ מזה גופא מוכח דא"צ לטבול. ועכצ"ל דטבילה זו לא בעינן שיטהר אחריה ושתוסיף בו טהרה, ומוכח כן מבהונות דהא מצורע שטבל ביום שביעי והוא טרם הבאת קרבנותיו לא יוסיף לו כלום האי טבילה ואעפ"כ טובל טרם גשתו להכניס בהונות ודוק.
ג. או דילמא אתי לאימשוכי. קצ"ב דהא לבן זומא הוא ק"ו גמור וחיוב מה"ת ומהיכי תיתי להמציא גזירה לשיטתו.
ד. חוץ מראשונה שהיתה בחול. ולא היה אפשר להדר לעשותה בקדש, כיון דטבילה זו דינה להיות בדוקא טרם כניסתו למקום קדוש ופשוט.

לא:
ה. עלה ונסתפג. ידוע חידוש המשנ"ל דהלכה היא זו ומשום שלא יחצצו טיפות המים שעל בשרו בעת לבישת בגדי הקדש. ואכמ"ל.
ו. אמרוה רבנן קמיה דרב פפא. ממש כעין זה אי' בכ"מ דאמרו רבנן לפניו דמתני' דלא כתנא פלוני והוא דוחה והם מביאים ברייתא והוא אומר אי תניא תניא, או מההיא איכא למישמע מינה מהא ליכא למישמע, וכדומה. (בזכרוני כעת בפ' שבועת העדות למשל).