א. מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים וכו'. נראה קצת מהסוגיא דיש כאן דין נוסף מלבד חציצה בשעת עבודה, שלא יהא חציצה בשעת לבישה, (כלומר בשעה שמלביש כתונת קדש, לא יהא תחתיה מכנסי חול וכדומה), או לפחות דין דהמכנסיים יהיו הראשונים ללבישה. ויל"ע בזה.
ב. כמין בסילקי. פירש"י בית גבוה שעל עלייה. לכ' צ"ל בית גבוה שעליו עלייה. ויל"ע אי באמת הלשכה היתה בנויה כך בשתי קומות, או דר"ל דהיתה גבוהה כמו גובה בית שיש בו עלייה.
ג. מצנפת בבגדי חול וכו'. לכ' כוונת התירוץ שמיירי שבא מביתו עם בגדי חול אלו שהם בצורת בגדי קדש ועל כן יאתה לקרוא לכובעו מצנפת, ועדיין לא מסרם לציבור להקדישם. ודוק.
ד. חציה בקדש וכו'. העירוני דלכ' חציה המזרחי בהכרח נוטה יותר לצד החול, ואיך משכח"ל שפתחה המזרחי פתוח לקדש ופתחה המערבי לחול. ויל"ע.
ה. ישיבה בעזרה. ראה ברש"י הפסוק היחיד שמצינו בו את דוד יושב בעזרה, באיזה לשון של הכנעה הוא מדבר כלפי הבורא ית', מי אנכי ומי ביתי וגו'. ואולי ניתן לומר בדרך דרוש שרק מי שיודע לשמור על כניעתו לבורא מותר לו לנהוג עניינים חיצוניים של חשיבות ודוק.
ו. דרך הילוכו. בסוגיא בעמ' ב' מבואר דת"ק הוא שיטה בפני עצמה, לפי חשיבות גודל האיברים, יעוי"ש.

כה:
ז. אגב חביבותיה. ר"ל דלהוט לקיים מצוה החביבה של זריקה שהיא עיקר הריצוי, ומתוך כך מקצר בקיום הקבלה כדינה. ופשוט.
ח. ת"ש בן קטין וכו'. רישא הוא מתניתין להלן אבל הטעם מקורו מברייתא, והראיה היא רק מהטעם, דאל"כ יתכן דמס' יב הוא במקרה או מכוון נגד ענין אחר. ובזה יבואר מה דאמר בסמוך ר' אחא בריה דרבא אף אנן נמי תנינא ודוק.