אגב שראיתי את שנכתב פה, ראיתי לנכון בהזדמנות זו לספק את הפרטים הבאים:

כתב יד ליידן:
כתב היד נקרא על שם העיר (בהולנד) שבספרייתה נמצא כתב היד של הירושלמי.
הוא היחיד המכיל את הירושלמי בשלמותו.
כתבו ר' יחיאל בר' יקותיאל בשנת 1289. הוא גם הוסיף תיקונים, השלמות ונוסחאות אחרות – על הגליון ובין השורות.
בקולופון כתב ר' יחיאל: "והעתקתיו מספר משובש ומוטעה הרבה עד מאד ומה שיכולתי להבין ולהשכיל הגהתי בו כפי עניות דעתי".
את כתב יד זה הגיהו והכינו לדפוס מדפיסי וונציה. הם גם מחקו, תיקנו, השלימו והוסיפו מאמרים בגליונות ובין השורות.
(דפוס וונציה נדפס מכתב יד ליידן המוגה).
זהו כתב היד המקיף ביותר והחשוב ביותר – אך הוא לקוי כאמור.

יעקב זוסמן (מבוא, עמ' ט, בתוך: תלמוד ירושלמי, מהדורת האקדמיה ללשון העברית, תשס"א):
בכל ספרות חז"ל הקלאסית כולה – משנה, תוספתא, מדרשי הלכה, תלמוד בבלי ומדרשי אגדה – אין לך עוד חיבור התלוי כל כולו בכתב יד אחד ויחיד כדוגמת תלותו של התלמוד הירושלמי בכ"י ליידן.
זהו כתב היד היחיד ששמר לנו על התלמוד הירושלמי בשלמותו. ואין זה רחוק שעצם השתמרותו וקיומו של התלמוד הירושלמי בזמן החדש תלוי בכ"י ליידן – שהרי אלמלא הוא, ספק אם תלמוד זה היה מגיע בכלל לדפוס, ודרכו אלינו.


כתב יד רש"ס (ר' שלמה סיריליו):
מסוף המאה ה-15.
מבוסס על הדפוס הראשון של הירושלמי, על ההגיון שלו עצמו, על מובאות של הירושלמי במקומות אחרים, אך מבוסס גם על כתבי יד שברשותו ולכן יש בזה תועלת.


כתב יד רומי (ותיקן 133):
כולל את סדר זרעים (חוץ ממסכת ביכורים) ואת מסכת סוטה (מסדר נשים).
נכתב כנראה במאה ה-13.
הוא מלא שיבושים ורצוף השמטות גדולות, ואעפ"כ יש בו נוסחות מקוריות, ובמקומות רבים הוא משלים חסרונות שבכי"ל.


כתב יד אסקוריאל (ספרדי):
בשנת תשל"ז גילה א"ש רוזנטל כתב יד ספרדי כמעט שלם על מסכת נזיקין.
כתב יד זה נכתב כנראה באמצע המאה ה-15.


קטעי גניזה:
שרידי הירושלמי - האוסף הגדול של קטעי תלמוד ירושלמי, ששרדו בגניזה הקהירית, אשר פרסם לוי גינצבורג בשנת 1909.
קטעים נוספים מהגניזה התפרסמו בקבצים נוספים שונים.


דפוס ראשון – דפוס וונציה:
התלמוד הירושלמי נדפס כולו לראשונה בוונציה, בשנת 1523, ע"פ כת"י ליידן המוגה. מקובל לצטט ולהפנות לפי מהדורה זו.
הדפוס כולל שתי עמודות בכל עמוד, ולכן הפניה נכונה לירושלמי תהיה, למשל: ברכות ג ע"ד, כאשר "עמוד ד" מתייחס לעמודה הרביעית בדף ג'.
בהדפסות המאוחרות הודפס הירושלמי עם עמודה אחת בכל עמוד, משום שהוספו פירושים על גוף הטקסט, ולכן צורה זו של הפניה כבר אינה קיימת בעולם התורני, והפניה בד"כ כוללת רק פרק והלכה.
כל דפוסי הירושלמי המאוחרים יותר, אינם אלא צאצאיו הישירים של דפוס וונציה. אף לא לאחד ממדפיסי ירושלמי אלה היה כתב יד כלשהו, וכל השינויים המרובים שחלו בין דפוס וונציה לדפוסים המאוחרים הם הם פרי 'תיקונים' מכוונים של הלומדים והמפרשים או סתם טעויות הדפסה פשוטות.
לכן, לכל השינויים והתיקונים למיניהם הנמצאים בדפוסים אין ערך מעבר להגהה שמסברא!


הדפוסים המאוחרים:
התלמוד הירושלמי נדפס שנית בקראקא בשנת 1609 בעיקר ע"פ דפוס ונציה, למעט הגהות ותיקונים במסכת שקלים.
בשלישית נדפס התלמוד הירושלמי באמצע המאה ה-19 בקרוטושין (תרכ"ו).
חזר ונדפס עם הפירושים קרבן העדה ופני משה בזיטומיר (תר"כ/ז).
ע"פ דפוס זה נדפס ת"י בפיעטריקוב, ושוב בוילנא (תרפ"ב) בהוספות מרובות.