קא.

א. אף ידי קידוש לא יצאו. ראה ברשב"ם ב' אופנים. ומקובל להבין שלפי האופן הראשון זו מעלה לסעודה שתהיה במקום בו קרא לשבת על ידי הקידוש. ולפי המהלך השני זו מעלה בקידוש שייערך על יין חשוב שבמקום סעודה.

ב. ונחית מאיגרא לארעא והדר מקדש. לכאורה אין הכוונה ששמואל קידש למעלה ושב וקידש למטה, דדוחק הוא שהיה נכשל בברכה שאינה צריכה ולבטלה. אלא הלשון הדר מקדש, מלשון אחר כך, אחר שירד קידש. והיינו שלמרות שהיה ניחא לו לקדש למעלה, מאיזה טעם שיהיה, בכל זאת היות שלא שם היה מקום סעודתו המתין עם הקידוש עד שירד.

ג. אמר לן טעימו מידי. קצת יש להעיר מדוע מצד ביטול סעודת שבת לא חש להו שיאכלו אצלו מטעם זה גופא שלא יתבטלו מסעודת שבת, ורק מצד חשש הפסד הקידוש אמר להם לאכול אצלו.

ד. והלכה כר"ש בגרירה. ברשב"ם מכריע מסברא שאם מוציא אחרים א"צ לטעום בעצמו. וכוונתו דדי בכך שהם טועמים. והעירוני מדוע לא הביא ראיה מקידושא דבי כנישתא לשמואל שמוציא את האורחים והוא אינו טועם כלום ואעפ"כ עולה להם הקידוש.

קא:

ה. ואחד שינוי מקום. ברשב"ם לכל דבר הנאכל. כוונתו למה שכותב להלן ד"ה אבל, דסתימת דברי ר' יוחנן אף על דבר שא"צ ברכה במקומו, ולכן לא יכלו ליישב עליו מהברייתא. ונקט אותה הלשון שנקט שם.

ו. דברים שאינם טעונים ברכה לעצמן. עי' היטב ברשב"ם. ונראה שכוונתו דבברכת מעין ג' מפרטים על מה הברכה, פרי גפן או פרי עץ או מחיה דהיינו דגן שעליו יחיה האדם. אבל בו"נ היא ברכה כללית על חסדי הבורא בהכנת כל צרכי האדם, ואינה קשורה במיוחד לאכילתו.