בעא מיניה רבי יונתן בן יוסי בן לקוניא מרבי שמעון בן יוסי בן לקוניא
אזהרה לבועל נדה מנין מן התורה
שקל קלא פתק ביה אזהרה לבועל נדה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב
אלא אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי דלא ניפריש מיד מנלן
אמר חזקיה אמר קרא ותהי נדתה עליו אפי' בשעת נדתה תהא עליו
אשכחן עשה לא תעשה מנלן
אמר רב פפא אמר קרא לא תקרב לא תקרב נמי לא תפרוש הוא דכתיב האומרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך

מה בדיוק קרה פה?
בפשטות, רבי יונתן שאל את רבי שמעון את השאלה "אזהרה לבועל נדה מנין מן התורה", וכתגובה רבי שמעון זרק עליו" קלא".
אז אם כך - איך זה שרבי יונתן שאל שאלה כל כך פשוטה, שהיא למעשה פסוק מפורש!
ומה קרה אחרי שחטף את ה"קלא"?? הוא לא הגיב יותר? הגמרא כותבת "אלא אזהרה למשמש עם הטהורה... מנלן" - אבל זו לא השאלה שרבי יונתן שאל.
אז מה קורה כאן? רבי יונתן שאל שאלה פשוטה, חטף "קלא", ואז הגמרא אומרת שיש לשאול שאלה אחרת (ורב חסדא עונה על כך). - אם כך, למה הגמרא צריכה לומר "אלא"? הגמרא יכולה לשאול את השאלה בלי קשר, כי הרי רבי יונתן ורבי שמעון פרשו מהבמה בסוגיה זו, אז בשביל מה מילת הקישור ,"אלא"?

ואגב, סתם מעניין - למה לא נאמר "בעא מיניה רבי יונתן בן יוסי בן לקוניא מאחוה" או "בעא מיניה רבי יונתן בן יוסי בן לקוניא מרבי שמעון אחוה" ?