הגמרא שואלת מה ההוא אמינא ששעיר יוה"כ יכפר על שיש לו ידיעה בתחילה ובסוף, הרי זה מחוייב קרבן וצריך להביא לאחר יום כיפורים? עונה הגמרא שנודע לו רק לפני השקיעה בערב יו"כ ולא היתה לו שהות להביא קרבן חטאת עולה ויורד.

כאן היינו יכולים לחשוב שאולי בינתיים השעיר יתלה לו ויגן מן היסורים, קמ"ל שלא.

והקשה הגאון רבי יואב וינגרטן אבד"ק קינצק בעל החלקת יואב ותלמיד האבני נזר:

הרמ"א בסימן תר"ד פוסק שאין אומרים מזמור לתודה בערב יום הכיפורים. ומדוע?
שהרי לא היו יכולים להביא קרבן תודה ביום זה. הרי קרבן תודה נאכל ליום ולילה וכאן בלילה יהיה אסור לאכול ואין מביאים קדשים לבית הפסול שממעט בזמן אכילתו.
וכתב בתבואות שור שבעצם זה נכון לגבי כל קרבנות היחיד כחטאת אשם ושלמים מאותה סיבה. תוכל לאוכלם רק ביום ולא בלילה.
ואם כן, קשה טובא, מדוע אמרה הגמרא שנודע לו לפני השקיעה בערב יום הכיפורים, הרי גם אם היה נודע לו ערב קודם כבר לא היה יכול להביא את חטאתו?


בהמשך אביא בלנ"ד עוד קושיא של החלקת יואב, וגם תירוצים על קושיותיו ע"י רבו האבני נזר שדחה שאלותיו והודפס בשו"ת אבני נזר.

לאחר מכן אביא בלנ"ד פירכות של הרבי מטאלנא לדחיות האבנ"ז ונסיון תירוץ שלו על פי שפת אמת במקום אחר.

(כל זה שמעתי אתמול בשיעור של הרבי מטאלנא שליט"א)