תוס' כותב:
רבא אמר. יש שמוחקים רב אשי בתירוצא דלעיל דתנא הכנסה הוצאה קרי לה דהש''ס לא היה קובע דברי רבא אחר רב אשי דביום שמת רבא נולד רב אשי ואין למחקו בשביל כך דמילתא דרבא לא קאי לתרוצי קושיות ורבא לא בא אלא ליישב דמתני' דקתני יציאות ולא קתני הוצאות דיציאות משמע מוצאות ומבואות דהיינו רשויות והש''ס קבעה כאן משום דבהכי מיתרצא פירכא דוהא יציאות קתני תדע דאי בא לתרץ מי דוחקו לומר כן הא ע''כ תנא הכנסה הוצאה קרי ליה מההיא דהמוציא מרשות לרשות:

היוצא מדברי התוס' הוא שלפעמים מה שאנחנו רואים בגמרא דברי אמוראים וכו' בתוך סוגיה מסויימת, זה למעשה התערבות של "הש"ס" (=העורכים?), ובמקור הדברים, דברי האמוראים הללו לא נאמרו כלל כהתייחסות לזו הסוגיה.
פה לדוגמא, רבא כלל לא חלם לתרץ את הקושיה שבסוגיה, ודבריו בכלל באו לעולם בעקבות סוגיה אחרת, אלא שהש"ס קבע כאן את דבריו, כי למעשה זה מתרץ כאן את הקושיה.
דומני, שהעיקרון הזה של התוס' (שמופיע כמדומני בעוד מקומות) עלול לפתוח פתח לטענות והשערות בעייתיות, לא?

וראיתי שבדף הבית יש מאמר של אלכס טל שנוגע בדברי התוס'.