ג' הערות:

א: למה להעמיד שלקח מכותים ולא סתם שיש לו חבית יין של טבל של עצמו ואין לו כרגע כלים ונמצא כמה דקות לפני שבת.

ב: הגמרא אומרת שטענו לר"מ מה יעזור ברירה אם יבקע הנוד וישפך היין.
למה שפיכת היין גורמת לכך שנקרא כי שתה טבל? הרי התרומה כבר חלה ונמצאת בתוך החבית ואם נבקע הנוד, אם כן נשפכה התרומה כעת אבל למה לא נתקן מה שכבר שתה? וכי אם אדם מפריש תרומה ושם בצד ונשרפה התרומה אז מה שאכל בעייתי? ומה ההבדל? היה ניתן לומר שמה שצריך אח"כ להפריש זה רק בכדי לתת לכהן ובכדי שלא ישתה את זה בעצמו שהתרומה אסורה עליו אבל כל שאר היין באמת כבר נתקן משעה ראשונה ואיך חוזר להיות טבל למפרע?

ג: אם אכן משעה ראשונה שמפריש בתוך החבית חלק לתרומה וחלק למעשר ולתרומת מעשר, אם כן יש לנו כאן מעט תרומה בתוך החבית. ואם אין שיעור של יותר ממאה בחבית, אם כן האם אין לנו בעיה שהתרומה מדומעת ולא מתבטלת? לכאורה, לא כתוב כאן שצריך להזהר שעד שהוא מפריש, שיוודא שיש לו כאן שיעור יין חולין יותר ממאה מהתרומה. ומדוע לא? אם ישתה וישתה וישאר פחות ממאה כנגד התרומה שבפנים, אם כן הכל יאסר.