המשנה אמרה ש"יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין..."
והגמרא הקשתה קושיות לרוב:
מתקיף לה רב הושעיא וליחשוב נמי הזורע בנחל איתן
מתקיף לה רב חנניא וליחשוב נמי המוחק את השם בהליכתו
מתקיף לה ר' אבהו וליחשוב נמי הקוצץ את בהרתו
מתקיף לה אביי וליחשוב נמי המזיח החושן מעל האפוד והמסיר בדי ארון
מתקיף לה רב אשי וליחשוב נמי החורש בעצי אשירה
מתקיף לה רבינא וליחשוב נמי הקוצץ אילנות טובות
א''ל רבי זעירא לרבי מני וליחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש ביום טוב ... כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו''ט - האי תנא איסור כולל לית ליה

הגמרא לא תירצה אף קושיה (ועל כרחנו ש"תנא ושייר" כדברי תוס' ד"ה מתקיף),
אז מדוע הדוחק לתרץ את קושיית רבי זעירא [שאגב, בניגוד לאחרים, לא נפתחה במילים "מתקיף לה"] ולהעמיד את המשנה כדעה שסוברת ש"איסור כולל לית ליה", והרי היה ניתן לתרץ גם על קושיה זו "תנא ושייר".