התוס' אומר שהחידוש שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה הוא שאם לא ניתן להרוג אותם באותה מיתה אפשר להרוג אותם במיתה אחרת כלומר החידוש הוא שיש כאן כאשר זמם והשאלה מדוע
כיוון אחד הוא ע''פ תירוץ התוס' הראשון במסכת שכתוב נפש בנפש ולכן אין הקפדה על אותה מיתה
אפשרות שניה שהואיל והנדון היה נהרג במיתה אחרת זהו כאשר זמם לגביהם
אפשרות שלישית שהבעיה בכאשר זמם היא נתינת עונש אחר אך כאן זה נובע מסיבה חיצונית וזהו הדין הרגיל של כל חייבי מיתות