לשון המהר"ץ חיות.
"דברי רש"י שפי' שלא ידרסנו ברעי קשה להולמו. ובפרט כי דברי הירושלמי כאן שנאמר שם מפני מה שהפטם מותיר הרעי אוכל אינו מובן כלל. ושמעתי עניין אמיתי בשם גדול אחד. דהנה מצינו בקרא (מלכים א פ"ד פכ"ג) ועשרים בקר רעי. ופירש"י מן האחו עי"ש. א"כ יש לנו שני מינים שוורים. מין שמפטמין אותם בבית ונקרא שור פטם ומין השני אשר רועים באחו נקרא שור רעי. ואמרה המשנה דגורפין מלפני הפטם היינו לפני השורים אשר מפטמין אותם, דלפניהם צריך להכין הכל באבוס. ומסלקין לצדדים מפני הרעי היינו לפני שור רעי סגי בסילוק לצדדין ומפרש בירושלמי הטעם דמה שהפטם מותיר הרעי אוכל דשור הרעי מספיק עצמו במועט לאכול המשויר מן המאכל אשר הכינו לפני הפטם וזה אמת".

ולכאו' יש להשיב על דבריו.
א. מה שהביא מהירושלמי "מפני מה שהפטם מותיר הרעי אוכל" וכתב שאינו מובן, הנה בקרבן העדה שם ביארו בפשטות, "שור פטם אפילו מותר הרעי אוכל ואינו קץ בו ולמה יסלקנו או יגרפנו בחנם" ולפי פירושו יש לקרוא את הירושלמי כך, "מפני מה שהפטם, מותר הרעי אוכל".
ב. במה שתפס על רש"י מפירושו שלו עצמו במלכים, לכאו' אין ראיה לפי שקי"ל (ע"ז נח ב) לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמו". ובאמת בחז"ל לא מצאנו שמילת רעי מתייחסת לשור הרועה באחו, אלא לצואה.
ג. ובעצם קושייתו דדברי רש"י קשה להולמן, ג"כ לא הבנתי, שדברי רש"י בזה מבוארים, החשש הוא שמא ילכלך את האבוס ברעי.
ד. גם אם נודה לפירושו בירושלמי, מוכרחים אנו לומר שהבבלי חולק על הירושלמי. שהרי לפי דבריו יוצא שבאותה פעולה הוא גם מסלק מלפני הפטם וגם משייר לרעי, ואילו אצלנו מפורש בגמ' שהם שתי פעולות, לפי שהגמ' שואלת רבנן ארישא פליגי או אסיפא פליגי. [כדברים האלה כתב ביפה עינים].

ע"כ נראה להחזיק בפירוש רש"י, שפשוט יותר בסוגיה.