"אמר מר לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי ר''א מנא ליה לר''א הא אי מעומר ושתי הלחם שכן צורך גבוה אלא אמר קרא {ויקרא כג-ז} ביום ביום אפילו בשבת ולמאי הלכתא אילימא לטלטול איצטריך קרא למישרי טלטול אלא למכשיריו".

א: איזה הוא אמינא היה לגמרא שהלולב הוא מוקצה ולא יתכן שהפסוק בא למעט מוקצה, הרי ללולב יש שימוש של המצוה ואיפה פה המוקצה?

ב: מה הכוונה לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת, מילא מכשיריו מובן שצריך לקצוץ את הלולב או להעביר ד' אמות אבל עצם מצות נטילת לולב אין בו שום חילול שבת ומאי משמע שלולב דוחה שבת.
אותו כנ"ל קשה גם בסוכה שישיבת סוכה איננה חילול שבת וגם באכילת מצה וגם בשופר שהתקיעה איננה מלאכה.

רק במילה יש את הבעיה שהמילה עצמה היא חילול שבת וצריך גם לימוד על עצם המצוה וגם על המכשירים.