קכב.
קרונות של בית רבי – מותר לטלטלן.
ולא נתפרש להדיא אי בניטלין באדם אחד או שנים (דהשיבו לר"ז כאותן של בית אביך).

יין של נכרי - לר"א סגי בחותם אחד לחכמים צריך חותם בתוך חותם.
ר"ח התיר לבית רבי לשתות יין בקרונות של נכרי בחותם אחד.
ולא הוברר אי משום דר"ח פוסק כר"א לכל אדם, או דוקא משם אימתא דבי נשיאה.

נכרי שעשה מלאכה עבור ישראל – אסור מדרבנן ליהנות ממנה בשבת, ואף במוצ"ש בכדי שיעשו.
עשאה עבור עצמו – מותר לישראל ליהנות ממנה אם אינו מכירו.
בין בדברים של"ש להרבות כגון נר וכבש וחימום מים במרחץ,
ובין בכגון מילוי מים מבור שברה"ר וליקוט עשבים ממחובר ששייך להרבות. (ולא גזרו).
(בעשבים שנתלשו בשבת, הוי מוקצה, ואסור לישראל לעמוד על בהמתו כדלהלן).
במכירו – בכגון מים, שרי רק שלא בפניו,
בכגון נר וכבש, לאביי שרי רק שלא בפניו, ולרבא אף בפניו.
רבן גמליאל נהג בעצמו היתר וירד בכבש שעשה נכרי.
ואף דהוי מכירו, לאביי שלא בפניו הוה, ולרבא אף בפניו היה שרי בכאי גוונא דכבש.

כשעושה עבור ישראל – לא מהני שלא בפניו.
וכגון מחמם מים בעיר שרובה ישראל או מדליק נר במסיבה שרובה או חציה ישראל.
ולכן; מרחץ שחיממוהו בשבת – ברוב נכרים מותר מיד במוצ"ש.
ברוב ישראל, ימתין בכדי שיחמו חמין.
נר הדלוק במסיבה – רוב נכרים מותר להשתמש לאורה. רוב או מחצה ישראל, אסור.
כשמוכח שגוי הדליק לעצמו – מותר אפילו ברוב ישראל, כגון שקרא לאורו. (תוס' מעובדא דשמואל).

העמדת בהמתו על גבי עשבים מחוברים – מותר, דאין לחשוש שיבוא לתלוש.
על גבי מוקצה – אסור שמא יטלטל. ומותר לעמוד בפניה מרחוק שתלך לשם.

~~~~ הדרן עלך כל כתבי ~~~~