קכ.

מצילין סל מלא ככרות, אע"פ שיש בו מאה סעודות. וכן עיגול דבילה וחבית יין.
לרב הונא; במציל בכלי אחד – מותר כן, אבל במאסף בכלים הרבה מותר רק ג' סעודות וכנ"ל (קיז:).
מאסף לכלי אחד ואז מציל – מותר לדעה זו.
לרב; לאותה חצר (שבה הדליקה) מותר הרבה אף לאסף, לחצר אחרת מותר רק ג' סעודות.
(כן פי' התוס', וקצ"ע אטו לחצר אחרת צריך לשפוך מהסל חלק מהככרות קודם שיצילנו).

אומר לאחרים בואו והצילו לכם (נקט האי לישנא כיון דל"ש שיאכל בעצמו טפי מג' סעודות).
מדינא זכו בהכל. חסיד – יחזיר הכל (דההפקר לא מרצונו, ואף השכר דמי לשכר שבת).
ירא שמים – ישאיר לעצמו כנגד השכר והשאר יחזיר (ואינו שכר שבת, כיון דמדינא הכל שלו).

להיכן מצילין – לת"ק לחצר המעורבת, לבן בתירא אף לחצר שאינה מעורבת.
כל כלי תשמישו - מוציא לשם, והיינו הצריך לו לאותו יום.
הצלת מלבושים – לת"ק כל מה שיכול ללבוש ולעטוף, פושט בחצר וחוזר לבית ולובש ומוציא.
(כן משמע ברש"י וכ"פ הרא"ש דסיפא אתאן לת"ק, והיינו כר"מ להלן בברייתא אפי' כל היום).
לר' יוסי רק יח בגדים מסויימים, ורק פעם אחת. (לרש"י הנ"ל).
יח בגדים – מקטורן, אונקלי, פונדא, קלבוס-פשתן, חלוק, אפיליות, מעפורת,
שני ספרקין, שני מנעלים, שני אנפילאות, ב' פרגד, חגור, כובע, סודר.
אומר לאחרים בואו והצילו עמי. (נקט עמי, דיכול במשך השבת ללבוש את כולם).

חבית שנשברה בראש גגו – מביא כלי אחד ומניח תחתיה, ולא יביא עוד כלי.
כלי אחד – לרב שיזבי מכיל רק ג"ס, ומסיק רבא דטעה ויכול להכיל הרבה.
פריסת עור גדי לח על כלי שאחז בו אור – לרשב"נ מותר.

מחיצה בכלים ריקים או מלאים שאינם מתבקעים (מתכות, או חרס ישן או משובח) – מותר.
במלאים שעלולים להתבקע (כ"ח חדשים) – לת"ק הוי גרם כיבוי ומותר, לר' יוסי אסור גרם כיבוי.
ומבואר בסוגיא להלן דמה"ת שרי, דאינו עשייה, ואסרו לר' יוסי דילמא אתי לכבויי.
טלית שאחז בה האור מצד אחד – פושט ומתכסה, ואם כבתה כבתה.
לשפוך מים בצד אחר – מדוייק מברייתא דאסור והיינו כר' יוסי, ורב מתיר כת"ק.
(לתוס' בשם רשב"ם אין נותנין על הטלית ממש דהוי כיבוס).