פרק כל כתבי
כל כתבי הקדש – מצילין אותן מפני הדליקה. הן תורה הן נביאים והן כתובים.
מצילים – היינו למבוי מפולש אף בלא עירוב (ועי' בזה פלוגתא להלן קטז:), ואף שיש בזה טירחה.

כתובין ארמית או לשון אחרת – לת"ק במגילה קורין בהן, לרשב"ג אין קורין בהן ואין נכתבין.
(תפילין ומזוזות – לכו"ע אין נכתבין אלא בלשון הקדש).
למ"ד דנכתבין ונקראין – פשיטא דמצילין אותן.
למ"ד דלא ניתנו לקרות – לר"ה אין מצילין ולר"ח מצילין. (וכבר פליגי בזה תנאי).
(רבותיו של רש"י פירשו דכל הנידון על כתובים, אבל לרש"י אין נפ"מ.
אונקלוס תירגם את התורה ויונתן בן עוזיאל את הנביאים, אבל לא ניתנו ליכתב להאי מ"ד.
ומצינו כבר בימי ר"ג הזקן תרגום כתובים כתוב).

לגבי גניזה – אף לר"ה דאין מצילין, מ"מ טעונין גניזה בחול.
רבן גמליאל אסר לקרוא בתרגום איוב. לרבי חלפתא איבדו בידיים ולרבי הניחו במקום התורפה.
(וצ"ע דמשמע דבטיט היינו איבוד וגרע מהנחה במקום תורפה, והרי שנינו דנגנזין וקשיא לתרווייהו).
מקק הספרים – לר"ה לא נתפרש במשנה, ולר"ח תנן דנגנזין.

כתובים – אין קורין בהם בשבת. למתני' מפני ביטול בית המדרש. ועי' כל הסוגיא להלן קטז:.
(רש"י פי' אין קורין בציבור, ובשם רבינו הלוי דאף יחידין אין קורין).
כתיבת התורה ביוונית – נכתבת ונקראת לכו"ע. שאר ספרים ביוונית – לר"י אסור לחכמים מותר.

כשאין מצילין – היינו מאותו בית שנפלה בו הדליקה, אבל מבית אחר לא גזרו. תוס'.
בזמנינו – כל הספרים נכתבים ונקראים בכל הלשונות, משום עת לעשות, ומצילין את כולם. תוס'.

קטו:
ברכות וקמיעין – אין מצילין, אע"פ שיש בהם שמות ופסוקים מהתורה.
כותבי ברכות – כשורפי תורה (היות שאין מצילין אותם אלא נשרפים עם אזכרותיהם).
(הכנסת ברכות למים – חמור מאיסור כתיבתן).

תנ"ך הכתובים בלה"ק בסם בסיקרא בקומוס וקנתנתום – מצילין (ואף למ"ד בכל לשון אין מצילין).
לקרוא בהם – התוס' נוטים דאין קורין (ולכן דנו בגמ' בהצלתן).
(לגבי גיטין – כשרים, חוץ ממי פירות. מגילת סוטה – אין נכתבת בקומוס וקנקנתום. ועי' תוס').
מגילה - נכתבת רק אשורית על הספר (קלף) ובדיו.
שאר ספרים – משמע דנכתבין שלא בספר ודיו, אבל עי' תוס' דכולן רק בספר ודיו. ועי"ש עוד.
(לגבי הצלה – מסקנת תוס' דשאר ספרים לברייתא זו מצילין אף שלא בדיו, והיינו כשיטת ר"ח לעיל,
משא"כ מגילה, כיון שאין בה שם, מצילין אותה רק כשראויה לקריאה).

ס"ת שנמחק או בלה ויש בו פ"ה אותיות במקום אחד – מצילין.
יש בו הזכרות – מצילין אף דאין בו פ"ה אותיות כלל.
אין פ"ה אותיות ולא הזכרות – אין מצילין.
יש בו פ"ה אותיות בתיבות שלימות מפוזרות – מצילין.
יש בו פ"ה אותיות מפוזרות בתיבות לא שלימות – לר"ה אין מצילין, לר"ח מצילין.
תרגום שכתבו מקרא, כגון יגר שהדותא או שבירמיה או בעזרא – מצילין. (כשיש עמו פ"ה אותיות).
מקרא שכתבו תרגום (ארמית) וכתב עברית (לא אשורית) – מצילין.
תרגום שבעזרא ושבדניאל ושבתורה הנכתב כהלכתו – פשיטא דמצילין.