קיד.
שינוי בגדים – הוא דרך כבוד לפני המקום, מקרא דפשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים.
בהוצאת הדשן – יש ללבוש בגדים פחותים שיהיו בגדיו נקיים בזמן קיטור וניסוך.
וכאן לימדתך תורה דרך ארץ; בגדים שבישל בהן, אל ימזוג בהן כוס לרבו.
מנעלים המטולאים – גנאי לת"ח לצאת בהן לשוק כשיש בהן טלאי ע"ג טלאי.
ת"ח שנמצא רבב על בגדו – חייב מיתה, והיינו בבגד העליון. ובבגד הפנימי, דוקא רבד (ש"ז).
"כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף" – היינו בבגדים בלואים ומנעלים מטולאים (ולא כפשוטו ח"ו).

רבב לענין חציצה;
על המרדע – חוצץ (ולרי"ש רק משני צדדים), לרשב"ג רק כאיסר האיטלקי.
על הבגדים משני צדדים – חוצץ.
מצד אחד – לת"ק חוצץ, לר' יהודה משם רי"ש אינו חוצץ, ולר' יוסי משמו בבנאים חוצץ.
לר' יוחנן כוונת ר' יוסי שבת"ח חוצץ משא"כ בבור,
ולר"ל רק בכלים אוליירין שנותנים בלנים לאחר רחיצה חוצץ, בלבנים הסמוכים לגוף.

איזהו ת"ח שמחזירין לו אבידה בטביעות עין – זה שמקפיד על חלוקו להופכו שיהיו התפרים בפנים.
איזהו ת"ח שממנין אותו פרנס על כל הציבור (ריש מתיבתא) –
זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה ואפי' במס' כלה. (ועי' תוס' באריכות).
והנשאל רק במסכת שעוסק בה – ממנין אותו רק במקומו.
איזהו ת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו (שחייו תלויין בו) – שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים.
רבי ינאי ציוה לקוברו בכלים אוליירין העליונים, שהם אדומים.

נדרים ונדבות ביו"ט – לרי"ש קריבין, לר"ע אין קריבין.
חלבי שבת ביו"ט – קריבין, לר"ע מקרא ולרי"ש מסברא.
חלבי שבת ביוהכ"פ– לרי"ש קריבין מקרא, ולר"ע אין קריבין (דלא אייתר ליה קרא) וכנ"ל.
חלבי יוהכ"פ בשבת – לכו"ע אין קריבין, וכנ"ל.

קיד:
(בע"ש – תוקעין שש תקיעות להבטיל ולהבדיל).
יוכ"פ שחל להיות בע"ש – ליהודה בריה דרשב"פ לר"ע אין תוקעין ולרי"ש תוקעין,
ולרבי זירא לכו"ע אין תוקעין (ואף לרי"ש א"צ להבדיל מהקטר חלבים, דזריזין הן).
יו"ט שחל בע"ש – תוקעין (להבדיל ממלאכת אוכל נפש) ואין מבדילין בתפילה.
ביו"ט שחל במוצ"ש – מבדילין בתפילה המבדיל בין קדש לקדש.
יוכ"פ שחל במוצ"ש – אין מבדילין.
שש תקיעות דע"ש – תוקעין אף במקדש, ליהודה גם בשביל הכהנים, לר"ז רק עבור שאר העם.
ק"ש – כל העם קוראה בזמנה ואנשי משמר מקדימין, והקורא עמהם לא יצא.
נברשת שבפתח ההיכל – מודיעה לשאר העם זמן זריחת החמה.
תקיעה – שבות היא. ואין דוחין אותה להודיע קולא אפי' קרובה (ור' שישא איתותב).

קניבת ירק ביוכ"פ – התירו מהמנחה ולמעלה. (והיינו בתלוש, ולא דק דק, דהוי רק שבות).
יוהכ"פ שחל בשבת – לרב הונא אסור בקניבת ירק, לריו"ח מותר ותניא כוותיה (לגירסתינו).
נהגו לתקוע במוצאי יוכ"פ. ועי' תוס' שאינו זכר ליובל, אלא להודיע להכין סעודה ולהאכיל קטנים.

קטו.
יוכ"פ מהמנחה ולמעלה (לר"ה רק בחול) – מפצעין באגוזים ומפרכסים ברימונים.
דבי רב יהודה מקנבי כרבא, ודבי רבה גרדי קארי.
אם רואה שבני ביתו מקדימין לפני המנחה – צריך לאסור עליהם לגמרי.
~~~~הדרן עלך ואלו קשרים~~~~